פרידה
לְבַדִּי בֵּין עַרְבַּיִם
בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה
טַעַם הָרוּחַ
עַל הַשְּׂפָתַיִם.
כָּאן בְּחַיִּים קְדוּמִים
הִתְקַדַּשְׁנוּ רוּחַ בְּרוּחַ
בְּטַבַּעַת שִׁבֳּלִים.
עָצַמְתִּי עֵינַיִם,
רָאִיתִי אוֹתְךָ בְּתוֹכִי
שֶׁהָיִיתָ בָּא
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת.
שָׁמַעְתִּי
אֶת לִבְּךָ
נִבְקָע לִשְׁנַיִם.
אם תראהוּ
רֵד דָּרוֹמָה
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶת הַיָּמִים
חַפֵּשֹ אַחַר מְסַפֵּר הַסִּפּוּרִים
קְרָא בִּשְׁמוֹ
הַגֵּד לוֹ
שֶׁשָּׁלַחְתִּי
אוֹתְךָ.
אִם תִּרְאֵהוּ
רַגְלָיו בֶּעָפָר
יוֹשֵׁב בְּצֵל עֵץ הֶחָרוּב
מְחַכֶּה עַד יִתֵּן
פֵּרוֹתָיו,
הַגֵּד לוֹ.
אִם תִּרְאֵהוּ
שֶׁנִּשְׁמָתוֹ עַתִּיקָה
וּבוֹרֵא בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו
עוֹלָמָיו,
הַגֵּד לוֹ.
אִם תִּרְאֵהוּ
שֶׁאֵינוֹ מַחְזִיק שֶׁפַע לְעַצְמוֹ
וְיָדָיו רֵיקוֹת,
אִם תִּרְאֵהוּ
גַּע בְּיָדָיו, יָדָיו חַמּוֹת,
הַגֵּד לוֹ –
אֲנִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי עַצְמִי בְּתוֹךְ מִלּוֹתָיו
חָזַרְתִּי לְבֵיתִי.
דו"ח לידה
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי נוֹלְדָה בַּת
בְּמִשְׁקַל שְׁלֹשָה קִילוֹגְרָמִים
בְּלֵדָה נַרְתִּיקִית רְגִילָה,
רֵאוֹת בְּשֵׁלוֹת
אִוְשָׁה שְׁקֵטָה בַּלֵּב.
הַכֹּל נִמְצָא בַּדּוּ"חַ
שָׁמוּר עִם שְׁאָר סֶרְטִיפִיקָטִים
בְּאַרְכִיב זָנוּחַ מִתַּחַת לָאֲדָמָה
מִתַּחַת לָעִיר בֵּירוּת
שֶׁקָּבְרָה מִתַּחַת לְחָרְבוֹתֶיהָ
אֶת תְּעוּדוֹת הַלֵּדָה וְהַפְּטִירָה,
אֶת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים.
שָׁם מִתַּחַת לַהֲרִיסוֹת נִשְׁאַר
הַשֵּׁם שֶׁנָּתְנוּ לִי בְּלֵדָתָהּ.
מצאתי את המזוודה
מָצָאתִי אֶת הַמִּזְוָדָה שֶׁלְּךָ מִבֵּירוּת, אַבָּא
בָּהּ אָרַזְתָּ לַדֶּרֶךְ
שִׁירֵי עַבְּד אֶל־חָלִים חָאפֶז וְאִיב מוֹנְטָן.
כְּבֵדָה וְנִשְׁכַּחַת בְּיָדוֹ שֶׁל גֶּבֶר מוּבָס
הוֹלֵךְ אָנֶה וָאָנָה
מִסְתַּכֵּל עַל הַיָּם יֶהֱמוּ מֵימָיו,
לִגְאֻלָּה.
אֵיךְ יַעֲמֹד לוֹ כֹּחוֹ?
מַמְתִּין לְבוֹאוֹ שֶׁל שַׁחַר
עַל סַפְסַל תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס בְּפַרְדֵּס חַנָּה.
פָּתַחְתִּי אֶת הַמִּזְוָדָה שֶׁלְּךָ, אַבָּא
וְהִיא הָיְתָה רֵיקָה.
צילום עטיפה: הרצליה הופמן
אבי היה עולה להר
אָבִי הָיָה עוֹלֶה לְהַר בֶּחַמְדוּן
פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה.
קוֹנֶה כִּכַּר לֶחֶם,
זֵיתִים וְתָמַרְהִינְדִּי מָתוֹק.
אָבִיךָ הָיָה עוֹלֶה לְפִסְגַּת הַכַּרְמֶל
מֵבִיא עִמּוֹ מִיץ לָמוּן וַעֲלֵי זַעְתָּר טְרִיִּים.
כְּשֶׁבָּרַח אָבִיךָ מִמּוֹלַדְתּוֹ,
רָץ בְּלֵיל גֶּשֶׁם
לְאֹרֶךְ מִדְרוֹן שֶׁלֹּא נִגְמַר,
עִם כֶּלֶב שְׁמוּט זָנָב וְאִשְׁתּוֹ.
בְּנוֹ נוֹלַד לֵדַת עַכּוּז, וּמֵת בְּוָאדִי.
אָבִיךָ לֹא בָּכָה עָלֶיךָ.
הוּא נִגֵּב אֶת הַגֶּשֶׁם מֵעַל פָּנֶיךָ,
כִּסָּה אוֹתְךָ בַּאֲבָנִים.
כְּשֶׁגֵּרְשׁוּ אֶת אָבִי מִבֵּיתוֹ,
עָמַד בְּפֶתַח הַבַּיִת,
עָקַר אֶת הַמְּזוּזָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, עָקַר
שְׁתִיל יַסְמִין עַל נִיחוֹחָיו.
פְּרָחִים לְבָנִים נִפְתְּחוּ וְקָמְלוּ
לְעֵת עֶרֶב בְּכִיסָיו.
יוֹם אֶחָד עָמַדְנוּ בְּוָאדִי
לְיַד גַּל אֲבָנִים.
הִבִּיט אָבִי בְּעֵינַי וּבָכָה,
הִפְקִיד אֶצְלִי אֶת הַמְּזוּזָה וּמַפְתְּחוֹת הַבַּיִת,
נִכְנַס לַמְּעָרָה וְלֹא יָצָא.
יָשַׁב אָבִי בַּכַּרְמֶל וְחָלַם עַל הָהָר הָאַחֵר.
יָשַׁב אָבִיךָ בְּבֶּחַמְדּוּן וְחָלַם עַל הַכַּרְמֶל.
* בֶּחַמְדוּן: הר בפאתי בֵּירוּת
כשאבא מת
כְּשֶׁאַבָּא מֵת
הִנַּחְתִּי רֹאשִׁי עַל חָזֵהוּ,
יָדַי בְּכַפּוֹת יָדָיו.
אֶשְׁמֹר עַל אִמָּא, הִבְטַחְתִּי,
לֵךְ! מְצָא מְנוּחָה.
אַבָּא לֹא הָלַךְ.
הוּא לֹא רָצָה אֲדָמָה,
גַּם לֹא שָׁמַיִם.
כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִבֵּית הֶעָלְמִין,
יָשַׁב עַל הַמִּטָּה
וְנָגַע בַּפְּצָעִים שֶׁעַל פָּנָיו.
כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי,
סִמֵּן לִי שֶׁקֶט
בְּאֶצְבַּע עַל שְׂפָתָיו
כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים.
כְּשֶׁאִמָּא מֵתָה, גַּם אַבָּא עָזַב.
הָיִיתִי יְתוֹמָה.
חמש שנים לחיות
אִישׁ לֹא אָמַר לִי שֶׁהַמָּוֶת חֵרֵשׁ,
וְשׁוֹטֶה וְקָטָן וּמְכֹעָר
כְּמוֹ שְקוֹלְנִיק הַחַיָּט
שֶׁהָיָה עוֹטֵף עַצְמוֹ בִּמְעִיל שָׁחֹר
וּמְסַמֵּן לַאֲנָשִׁים לְהִכָּנֵס אֵלָיו.
כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה
רָצִיתִי לְהַרְחִיק אוֹתוֹ מִמֶּנִּי
הוּא נִבְהָל בְּקַלּוּת, חָשַׁבְתִּי,
וַאֲנִי יוֹדַעַת לִצְעֹק חָזָק.
כָּל אֵימַת שֶׁפָּסַע לְעֶבְרִי
צָעַקְתִּי.
מִילים
מִלִּים נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי אֶל מוֹתִי,
אֻמְלָלָה בּוֹדֵדָה,
מַלְכָּה פְּרוּקַת רַגְלַיִם,
שֶׁנָּפְלָה מִמְּעוֹף כְּלוּלוֹתֶיהָ.
נִשֵּׂאת עַל גַּבָּן שֶׁל נְמָלִים, אֲנִי
אִשָּׁה שֶׁאֵין בָּהּ אַהֲבָה,
לִבָּהּ חוֹרִים.
השירים מתוך "מספר הסיפורים", סדרה 'כתוב' בעריכת אמיר אור , פרדס הוצאה לאור, 2017
קישורים חיצוניים
"מספר הסיפורים" באתר הוצאת פרדס
ירון לונדון מקריא מתוך הספר "מספר הסיפורים"
חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 90"
