העוני בשר מבשרך
מתי שמואלוף
"לא להיות בעל בית, להיות ללא מרחב פנימי,
פירושו לא להיות מסוגל לקיים קשר אמיתי עם הזולת,
להיות זר לעצמך ולזולת."
(עמנואל לֶווינַס, "יהדות ומהפכה" בתוך:
תשע קריאות תלמודיות, תרגם: דניאל אפשטיין, הוצאת שוקן, 2001, עמ' 131)
הָעֹנִי בָּשָׂר מִבְּשָׂרֵךְ
בִּתִּי אַתְּ הַתִּקְוָה שֶׁל בְּנִי
לִמְדִי מֵאִמֵּךְ אֶת חָכְמַת הָרֶחֶם הָרֵיק
הַמִּתְמַלֵּא בְּיָרֵחַ וְלֹא מְבַקֵּשׁ תְּמוּרָה
לִמְדִי אֶת הַמֶּלַנְכּוֹלִיּוּת הַזּוֹעֶמֶת בִּהְיוֹתֵךְ שָֹרַת הַבְּרִיאָה
פָּרְקִי אֶת הַגַּבְרִיּוּת מֵהַכַּדּוּר הַתּוֹעֶה
הַלְבִּישִׁי אוֹתוֹ בְּמַדֵּי "אִשָּׁה"
הָכִינִי אֶת קִבְרוֹ
הָכִינִי אֶת קִבְרֵךְ
בַּגַּן הַצִּבּוּרִי, בַּכְּפָר, בַּמִּקְלָט, בַּמַּחְסוֹם
שֶׁל הַשִּׁירָה אוֹ פִּתְחִי אֶת אֲרוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת
וְקִרְעִי אֶת הָאֲדָמָה.
אבי
1. אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן
אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי
הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה
אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.
2. כְּשֶׁאַבָּא מֵת
הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם
אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת
וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר
כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו"
וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַל הַיְּצוּר
שֶׁנּוֹלַד.
3. מְנַסֶּה לְהַשְׁאִיר הִזָּכְרוּת בְּרֶחֶם אָבִי
בְּהֵעָדְרוֹ נֶעֱדַרְתִּי אֲדָמָה אֲטוּמָה שֶׁל סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ
חֻרְשַׁת יַבָּשׁוֹת שֶׁנִּכְרְתָה
הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁלּוֹ חִסְּרוּ אִמָּאַדֶּמֶת
בַּמַּחְזוֹר הֲלֹא פּוֹסֵק שֶׁל שֵׁרוּתוֹ
הוּא בָּנָה מִשְׁפַּחַת גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מְלוּחִים
מִלֶּגוֹ.
מִפְרַשׂ נִפְקָדוּתִי נוֹכֵחַ בָּרוּחַ הַנִּנְשֶׁפֶת מִתּוֹךְ זוּגוֹת עֵינָיו
אֲשֶׁר מְשִׁיטוֹת קֶמַח בְּיָם לְלֹא
תּוֹרָה.
למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים
קֹדֶם תַּחְזִירוּ לִי אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
וְאַחַר כָּךְ אֶת סִפְרֵי הַלִּמּוּד
וְאַל תַּגִּידוּ לִי שֶׁהַשִּׁיר שֶׁלִּי הוּא מָנִיפֶסְט פּוֹלִיטִי
כְּשֶׁאֵין לָכֶם מֻשָּׂג עַל עָוֶל, אָז הִנֵּה קְצֵה חוּט
אֲנִי רוֹצֶה פִּצּוּי מִבַּנְק יִשְׂרָאֵל
לַפָלַסְטִינִים, לַמִּזְרָחִים, לַנָּשִׁים, לְהוֹמוֹ-לֶסְבִּיּוֹת,
עַל כָּל הֶעָרָה, מַעְבָּרָה, שֶׁטַח צְבָאִי סָגוּר, הַעֲלָמָה, הַשְׁחָתָה
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַכַּסֶּפֶת שֶׁל הַשִּׁירָה
וְתַחְזִירוּ אֲדָמוֹת לְמִי שֶׁלְּקַחְתֶּם וּתְנוּ פִּצּוּי עַל כִּבּוּשׁ נוֹרָא
אֲנִי אֲחַכֶּה בְּצַד בַּנְק יִשְׂרָאֵל, מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת בִּטּוּחַ לְאֻמִּי
מִתַּחַת לִמְכוֹנִיּוֹת מִשְׂרַד הָאוֹצָר
עַד שֶׁתִּתְּנוּ פִּצּוּי רָאוּי עַל כָּל הַגִּזְעָנוּת הַצְּרוּפָה
וְרַק אָז כְּשֶׁיַּלְדֵי יְלָדַי הַמְּפֻצִּים יִלְמְדוּ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּחֶבְרָה שָׁוָה
לְלֹא בִּזּוּי, רַק אָז אֶהְיֶה מוּכָן לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה
יִשְׂרְאֵלִיִּים.
השירים מתוך הספר "למה אני לא כותב שירה אהבה ישראליים", הוצאת נהר ספרים, 2010
הָאָסוֹן מַתְחִיל בַּאֲרוּחַת עֲסָקִים
וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת
מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה
וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת
וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן
מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר.
מתוך הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים", הוצאת "נהר ספרים" 2013
המילים על העזיבה
הַשִּׁיר יַתְחִיל עוֹד מְעַט לִפֹּל
כִּי
עָזַבְתִּי אֶת חַיֵּי הַפִּקְדוֹנוֹת
לִמְצֹא חַיִּים חֲדָשִׁים בְּבֶּרְלִין
דִּבַּרְתִּי אַנְגְּלִית שְׁבוּרָה, חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים לְיוּרוֹ
סָגַרְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן הַיְּהוּדִי
נִפְרַדְתִּי מֵאִמִּי
מִסְּפָרַי
מֵאוֹתִיּוֹת אַהֲבוֹת חַיַּי
חֲבֵרַי
השיר שלא נכתב לבן שלא ייוולד לי
בְּנִי
מַעַרְכוֹת יְחָסִים בּוֹרְחוֹת לִי
כְּמוֹ חוֹל מֵהַיָּדַיִם
בְּנִי
אַל תִּסְלַח לִי
עַל שֶׁהִתְמַכַּרְתִּי לָרֹךְ שֶׁל הַמִּלִּים
בְּנִי
חַבֵּק אוֹתִי חִבּוּק גָּדוֹל
גַּם כְּשֶׁאֲנִי שִׁכּוֹר
בְּנִי
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ
אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי דּוֹאֵג שֶׁתָּמוּת לְפָנַי
אָבִי
לָמָּה אֲנִי חוֹלֵם שֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ וּמִתְאַבֵּד
אֵיפֹה אַתָּה בַּלַּיְלָה בֵּין כָּל שִׁירַי
כְּשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר מְפֻחָד
מתוך הספר "פרדה בברלין" ספר שיריו החמישי של מתי שמואלוף, היוצא לאור אך ורק במהדורה דיגיטלית בהוצאת בוקסילה
The Weeping Song
לעמית שני ז"ל
הַנְּעוּרִים שֶׁחָלַקְנוּ יַחַד חוֹזְרִים אֵלַי בְּרֶוֶרְס
וַאֲנִי כֻּלִּי נָמֵס אֶל תּוֹכָם,
לֹא הָיִיתִי מִתְנַגֵּד לְעוֹד רֶגַע אִתְּךָ, כָּאן, בִּנְעוּרִים בְּלִי קֵץ,
בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם, בְּקִרְיַת אָתָא, עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ
הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה אֶת הָרֹאשׁ הַמַּסְטוּל שֶׁלָּנוּ,
וְהַכֹּל נִצְבַּע בַּכָּתֹם, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שָׁרִים בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת
אֶת שִׁיר הַקִּינָה שֶׁל נִיק קֵייב,
אוֹתוֹ שִׁיר שֶׁאָשִׁיר עַל הַקֶּבֶר שֶׁלְּךָ
אוֹתוֹ שִׁיר שֶׁיָּשִׁירוּ עַל הַקֶּבֶר שֶׁלִּי
חַלבַּ
חַלַבּ, אֲנִי מַתִּתְיָהוּ בֶּן שִׁפְרָה, בֵּן מִבְּנוֹתַיִךְ, נֶכֶד לִיהוּדַיִךְ,
מְקוֹנֵן עַל מְחִיקַת שְׁכוּנוֹת שִׁירַיִךְ, עָלַיִךְ
חַלַבּ, הֲתִשְמְעִי אֶת שִׁירַת רִבְבוֹת מְקוֹנְנוֹתַיִךְ
שֶׁכָּאן בְּבֶּרְלִין שֶׁבְּגֶרְמַנְיָה שֶׁבְּיַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה?
לֹא, זֶה לֹא זִקּוּק שֶׁהִדְלִיק אֶת שְׁמֵי הָאָבִיב הָעֲרָבִי,
חַלַבּ, אִמְרִי לִי מִי הַשָּׂטָן שֶׁזּוֹרֵק חָבִיּוֹת נֶפֶץ עַל רָאשֵׁי יְלָדָיו,
כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁרַק כָּכָה הֵם יִזְכְּרוּ אֶת שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה,
חַלַבּ, אַתְּ כְּמוֹ עַמּוּד בְּסֵפֶר שִׁירָה, נִקְרַעַת וּמִתְעוֹפֶפֶת בָּרוּחַ;
יְלָדַיִךְ כּוֹרְעִים תַּחַת לְמַשָּׂא הַבֶּטוֹן שֶׁמָּחָה אֶת יַלְדוּתָם,
חַלַבּ, אָנוּ שֶׁקּוֹרְאִים אֶת שִׁירַיִךְ, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים דָּבָר עַל הָרִקּוּד
שֶׁל הַיָּד שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁרוֹשֶׁמֶת שִׁיר זִכָּרוֹן לְאִמָּהּ,
חַלַבּ, אֲנַחְנוּ לֹא נֵאָבֵק בְּנֶשֶׁק
זָקוּר אֶל עָל עַד הַנִּצָּחוֹן.
אָנוּ נַנִּיחַ אֶת תִּקְווֹתֵינוּ בְּשַׁעֲוַת הָרֹךְ הֶעָדִין
שֶׁל כְּנִיעַת פִּסְגוֹת הַרְרֵי הַמִּלִּים,
לַשֶּׁלֶג הַנּוֹפֵל בְּשֶׁקֶט, הַנָּמֵס בָּאָבִיב
לְמַיִם מְתוּקִים שֶׁל מַעַיְנוֹת אַהֲבָה
נוֹבַעַת,
חַלַבּ, שִׁירִים עֲשִׁירִים עוֹד יִפְרְחוּ בְּגִנּוֹתַיִךְ;
חָפְשִׁיִּים נְהַלֵּךְ בֵּינוֹת הַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים בָּרוֹמָנִים שֶׁל הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן;
דְּיוּנוֹת אוֹתִיּוֹת הַחֵרוּת מְקֻעְקָעוֹת בְּיָדֵינוּ,
מִלּוֹת תְּפִלָּה אֲדֻמָּה
יִתְפַּשְּׁטוּ בְּתוֹךְ מִקְדָּשַׁיִךְ
הַפְּזוּרִים עַל גַּבֵּי גּוּף נִשְׁמָתֵךְ הַמְּעִירָה אוֹתָנוּ
פְּנִימָה אֶל פַּעֲמוֹנֵי הַחֵרוּת.
חַלַבּ, כְּמוֹ צְמִיחָה שֶׁל שְׁכוּנוֹת אוֹתִיּוֹת,
חַלַבּ, כְּמוֹ יֶלֶד קַשּׁוּב לְסִפּוּרֵי סָבָתוֹ,
אֲנִי אָשׁוּב עוֹד לָשֶׁבֶת
עַל בִּרְכַּיךְִ.
איש בין יודן דיכטאר
אִיש שְרַיְבֶּה הֶבְּרֵאִיש
אִישׁ כּוֹתֵב עִבְרִית.
דּוּ פְרַאגְסְט וָארוּם שְרַיְבֶּה אִיש הֶבְּרֵאִיש אִין בֶּרְלִין
וַואלָה, לֹא יוֹדֵעַ.
אִישׁ קַאן נִיש שְרַיְבֶּן גוּט אִינְגְלִיז אוֹדֶר
נָטוּרְלִיש קַיְן גוּט דוֹיְטְשְן
וַאֲנִי גֵּר בְּךָ.
אוּנְד וַאס דוּ דַנְקֶה, ווֹ אִיסְט דַיְן הֶרְץ, מִיט מַיְן וֶורְטֵה,
וְאֵיפֹה אַתָּה גָּר עַכְשָׁו בֵּין הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?
אִישׁ בִּין אַיְן לָחְמָן, אִיש בִּין שְלֵאכְט יוּדֶן, אִימִיגְרַנְט, פוֹן עִירַאק,
אִישׁ בִּין יוּדֶן, אוּנְד אִישׁ בִּין עַרַבִּיש.
וַארוּם קַיְן פִילֶה הֶבְּרֵאִיש אִין דַיְן שְטָאדַט,
אַבֶּר סוֹ פִילֶה אַנְדְרֶה אִימִיגְרַנְט.
אִישׁ וַיְס,
אִישׁ וַיְס,
אוּנְד יֵיטְס, יֶדֵן תַּאג אִישׁ פְרַאגֶה, דַאס אִימֶר פְרַאגֶן,
אוּנְד דּוּ זַאגְט, בִּיטֶה, וִיר קַאן טַאנְזֶן, אוּנְד נִיש פַארְגֶסֶן.
אֲבָל קָשֶׁה לִרְקֹד כְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן סֵפֶר תּוֹרָה בּוֹעֵר
וְלֹא אֻכַּל לִי.
קישורים חיצוניים
לרכישת ספרו של מתי שמואלוף "האסון מתחיל בארוחת עסקים" באינדיבוק
מתי שמואלוף בערב "שירת מחאה"
