על קברה של אמי
צילום: אלעד רוטנברג
רוּחַ פְּנִימִית מְגוֹנֶנֶת עַל דָּג נָעוּל.
סְנַפִּירִים רְגִישִׁים, נִרְעָדִים,
מַלְתְּעוֹת הַלֵּב.
רֵאשִׁית נִנְעֶצֶת בִּי אָלֶף.
אַחֲרֶיהָ נִנְגֶּסֶת הַמֵּם.
נִטְרֶפֶת אָלֶף אִלֶּמֶת.
נַפְשִׁי מַבִּיטָה
כְּמוֹ מֵעֵבֶר לְצֹהַר זְכוּכִית.
קַר לִי בְּתוֹךְ עַצְמִי.
עֵינַי סְעָרָה.
אבן
אָבִי הָיָה חוֹצֵב בָּאֶבֶן, שׁוֹאֵב מַיִם גַּם אִם אֵין
מַיִם, לְהַרְווֹת צִמְאוֹנוֹ.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּיָדָיו חֲבוּטוֹת הַבֶּטוֹן,
לְמוּדוֹת הַסִּיד וְהַסֵּבֶל.
וּכְשֶׁרָצָה לָגַעַת, הִתְמַסַּרְתִּי
וְלֹא אִכְפַּת הָיָה לִי שֶׁכַּפּוֹת יָדָיו מְבֻקָּעוֹת וְגַסּוֹת
וּתְחוּשָׁתָן עַל הָעוֹר כְּמוֹ מְקַלֶּפֶת מִמֶּנִּי כָּל תְּחוּשָׁה.
הָעִקָּר שֶׁיִּגַּע.
אָבִי לֹא הִרְבָּה לָגַעַת. גַּם לֹא לְדַבֵּר.
וּכְשֶׁמֵּת, הִתְבַּקְּעוּ הַבֶּטוֹן וְהָאֶבֶן,
וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי מִלְּבַד מַיִם, שֶׁמְּלִיחוּתָם פָּרְצָה
אֶת הַקִּירוֹת.
מפגש
לאופק, בני
נִשְׁטַפְתָּ בְּעָצְמַת יְרֵכַי אֶל לַיְלָה סוֹעֵר.
כְּגֹדֶל הַכְּאֵב, כָּךְ גֹּדֶל הָעֹנֶג.
כְּשֶׁדָּם הֵפִיק חָלָב, הָפַכְתָּ
פֶּרַח זָעִיר מִתְעַגֵּל עַל פִּטְמָה כְּמֵהָה,
אַבְקָנָיו מְעֻגְּלֵי עֵינַיִם. וְהַלֵּב פּוֹעֵם,
קָטָן, כְּגָדוֹל.
אֲנִי עוֹטֶפֶת אוֹתְךָ, אוֹסֶפֶת
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ. יְגוֹן
הַנְּפִילָה, צַעַר הַפְּרִידוֹת.
אַתָּה תּוֹבֵעַ אוֹתִי. טָבוּעַ בִּי
כִּרְכָסִים עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי.
אִם תֵּלֵךְ,
אֵין עִנְיָן לַחַיִּים וְלַמָּוֶת.
בָּקַעְתָּ, נְשָׁמָה מִתּוֹךְ נְשָׁמָה,
טִפָּה נֶאֶסְפָה לְטִפָּה.
נוֹצַר הַמִּפְגָּשׁ. וְהַגֶּשֶׁם אֵינְסוֹפִי.
כמה זה מלוכלך
פָּנַי הָעֲיֵפוֹת אֵינָן מְבַקְּשׁוֹת
אֶלָּא שָׁדַיִם רַכִּים לוֹמַר בְּחֵיקָם קַדִּישׁ
עַל הַנָּשִׁים כֻּלָּן.
אֲנִי כַּלַּת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַגְּדוּעוֹת.
הַהִינוּמָה לִי לְעֶצֶב, וְהַכְּאֵב מִשְׂתָּרֵךְ כְּשֹׁבֶל.
כְּשֶׁבָּאתִי אֲלֵיכֶם, לְבָנָה וְזוֹהֶרֶת,
בָּאֹמֶץ הַתָּם,
יֵרַטְתֶּם אֶת לִבִּי.
אִזְמֵל סָמוּי נִתֵּק חוּטִים הַקּוֹשְׁרִים
בֵּינִי לְבֵינִי.
אַחַר-כָּךְ הֵרַמְתֶּם גַּבָּה
בְּעוֹדִי נָעָה וְנָדָה בָּעוֹלָם.
כְּכֶלֶב מְיֻמָּן, אִלַּפְתֶּם
לְהִמָּנַע מִגַּעַת.
מֵאָז כָּל תָּא בְּגוּפִי יוֹדֵעַ,
בְּנִגּוּד לִרְצוֹנוֹ הַמֻּחְלָט לֶאֱהֹב,
כַּמָּה זֶה מְלֻכְלָךְ.
אל עומק הגבהים
יֵשׁ אֲנָשִׁים
שֶׁנַּפְשָׁם הַמֻּזְהֶבֶת,
שָׁטָה עֲנֻגּוֹת
בְּגוּף חָסוֹן. וְיֵשׁ שֶׁבְּגוּף רַךְ.
יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הַנֶּפֶשׁ
צִפּוֹר שַׁבְרִירִית, טְהוֹרַת-כָּנָף.
נַפְשִׁי שֶׁלִּי רוּחַ-רְפָאִים
הֲפַכְפַּכָּה. חוֹמֶקֶת.
צָצָה וְנִזְעֶקֶת חֲלוּפוֹת,
כִּירִיעָה אַדִּירַת-מְמַדִּים,
נִפְעֶרֶת קְרָעִים, נֶאֱטֶמֶת תְּפָרִים גַּסִּים.
אֶשְׁאַף אוֹתָהּ הַיּוֹם חָזָק וְרָחוֹק,
כְּכַדּוּר עֲנָק. כְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ.
אֶמָּזֵג כָּל כֻּלִּי לְצִדְּךָ
אֶל עֹמֶק הַגְּבָהִים.
פרא
מִן הָאֲפֵלָה הַחֲלָבִית, הַחִוֶּרֶת,
נִצְנוּצֵי רַעְיוֹנוֹת מֻפְרִים אָבָק שֶׁל כּוֹכָבִים.
אֵינִי יְכוֹלָה לַהֲרוֹת אַף אוֹת, אִם אֵין בָּהּ זֶרַע
הַמִּלָּה. וְלַחֹשֶׁךְ נְטִיָּה טִבְעִית לְחוֹלֵל קְסָמִים.
כְּכָל שֶׁהִרְפֵּיתִי, כָּךְ הָלְכָה כְּרֵסִי וְתָפְחָה.
הֵקֵאתִי חֶלְקֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן
דָּבָר. בְּחִילַת בֹּקֶר, לֵילוֹת נְטוּלֵי שֵׁנָה.
דִּמַּמְתִּי עַל יְצוּעִי אֶת הֶעָבָר הָרָחוֹק, סְחוּף
הָרוּחוֹת, רְדוּף גְּוִיּוֹת מְרַחֲפוֹת בַּחֲלַל מַחְשְׁבוֹתַי.
כָּרַעְתִּי לְהַמְלִיט כְּבַת-זְאֵבִים עַל שְׁלַל גּוּרֶיהָ,
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בֵּין הַצְּבָעִים, מִי
הָאֶחָד אוֹ מִי הָאַחַת שֶׁלִּי, כִּי חַד הֵמָּה.
אַרְבָּעִים שָׁנָה נַעְתִּי וְנַדְתִּי בְּמִדְבַּר עַצְמִי,
לְשׁוֹנִי מְשֻׁרְבֶּבֶת, לוֹגֶמֶת שִׁמָּמוֹן.
כָּעֵת נִשְׁבַּר הֶעָנָן וְרוּחִי עַזָּה. סְעָרָה
מְטַלְטֶלֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ
בַּיָּם הַגָּדוֹל. הַלֵּב לָה הַמַּצְפֵּן.
אֵין לִי חוֹף, לֹא יַבָּשָׁה לְהָנִיחַ
עֲלֵיהֶם רֹאשִׁי וְלִטְמֹן
כְּצַבָּה אֶת בֵּיצֶיהָ, לְיַחֵל שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה
יִמְצְאוּ אֶת דַּרְכָּם.
בְּג'וּנְגֶל סָבוּךְ ומְיֻזָּע מִלּוֹתַי נוֹלָדוֹת, וְאֵינִי
שָׁם עֲבוּרָן.
עַל חַיּוֹת הַפֶּרֶא לִשְׂרֹד, אִם רְצוֹנָן לִחְיוֹת.
השירים מתוך "חמלת אשת העורב"
קישורים חיצוניים
פרסומים של חגית מנדרובסקי בכתבי עת ועיתונים שונים
"חורפו של אביב - אנתולוגיה של זקנה" בעריכת חגית מנדרובסקי
חיים מתגעגעים לעצמם - מאמר מאת יוסף כהן-אלרן על הספר "חמלת אשת העורב"
"חמלה מיוחדת במינה" מאמר מאת ענת גרי לקריף, "בכיוון הרוח"
