כתב העת "מקף"

מקף – מבחר משני הגליונות החדשיםmakaf safrut

כתב העת מקף, על אף היותו חדש בספירה הספרותית שלנו מצליח להפתיע בשני אופנים:

* נושא הגיליון השני – דיאלוג עם אלוהים.
* בגלל ריבוי פניות החליטו העורכים הראשיים יואב איתמר וחני שטרנברג להוציא לאור גיליון כפול הכולל את גיליון 2 בעריכתם וגיליון מוסף בעריכת עורך אורח - שועי רז.
*כך יוצא שלמעשה, מקבל הקורא שני גיליונות עמוסים בכל טוב שירה, סיפורת, מסה ויצירות אמנות הקשורים לדיאלוג עם בורא עולם.

מתוך דבר העורכים:

לא לחינם אלוהים הוא שם עצם ברבים. אפילו בתנ"ך אומר אלוהים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו). הוא גם מגלה בעצמו גישה פּלוּרליסטית פתוחה לפרשנויות על אודותיו באָמרו: "אהיה אשר אהיה".

== מתוך גיליון המוסף בעריכת שועי רז ==

 

 טלי לטוביצקיtali latovzky

העולם מתערטל מיופיו, נעשה חול

הָעוֹלָם מִתְעַרְטֵל מִיָּפְיוֹ, נַעֲשֶׂה חֹל. וְאַתְּ מְבֻגֶּרֶת.

בְּבַת אַחַת, אַחֲרֵי שְׁלֹשִים שָׁנָה, קָפַצְתְּ

מֵהַיַּלְדָּה לְכָאן, וְרַק הִיא עוֹד

מַחֲזִיקָה אוֹתָךְ בַּיָּד, מְנַסָּה עֲדַיִן, בְּעֵינֶיהָ

עוֹד זוֹהֵר הָאוֹר שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁיְּכוֹלָה הַכֹּל

כִּי מִלִּבָּהּ הַכֹּל מֵצִיף בְּכֹחַ אַדִּירִים

וְדָבָר אֵינוֹ אָדִישׁ לְמַגָּעָהּ, לֹא יָם לֹא אֵשׁ לֹא אֶבֶן,

לְכַשֵּׁף אוֹתָךְ, אֲבָל בִּשְׂעָרֵךְ

יֵשׁ כְּבָר חוּטִים שֶׁל כֶּסֶף

וּבֵיתֵךְ שׁוֹמֵם מִנּוֹכְחוּת אָדָם

וְכָל מִי שֶׁכִּשַּׁפְתְּ הָלְכָה אוֹ אַתְּ הָלַכְתְּ מִמֶּנָּה

וְהָעוֹלָם עוֹמֵד רֵיקָן וֹבַדָּאי.

 

 

רות דולורוס וויסruth dolores

שיר נחמה

נִגְמַר הַיּוֹם הַזֶּה בְּעַפְעַפַּיִם רְטֻבִּים וְנוֹשֵׁם בְּשֶׁקֶט

וְאֵינוֹ עָצוּב יוֹתֵר

וְאֵינוֹ מְחַכֶּה לַמָּחָר שֶׁיָּבוֹא

נִרְגָּע וְנוֹשֵׁם בְּשֶׁלּוֹ, הַיּוֹם הַזֶּה, בְּשֶׁקֶט

וּכְבָר אֵינוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ דָּבָר

 

נִגְמַר הַיּוֹם הַזֶּה בְּעַפְעַפַּיִם רְטֻבִּים וְנוֹשֵׁם בְּשֶׁקֶט

וְאֵינוֹ עָצוּב יוֹתֵר

וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ נֶחָמָה בְּלֵילוֹ,

נִרְגָּע וְנוֹשֵׁם בְּשֶׁלּוֹ הַיּוֹם הַזֶּה

 

בְּמָקוֹם אַחֵר

שֶׁכָּל הַזְּמַנִּים בּוֹ

חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית וְנוֹלֶדֶת

תָּמִיד יֵשׁ חֵרוּת חֲדָשָׁה

 

 

== מתוך גיליון 2 בעריכת חני שטרנברג ויואב איתמר ==

 

חני שטרנברגhani shternberg

מכתב לאלן גינזברג

אֶלֶן יָקָר,

בַּצַּר לִי

אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ,

בַּצַּר לִי וּבַמַּר.

עֲדַיִן נוֹסַעַת

בִּכְבִישׁ הָעֲקַלָּתוֹן הַזָּר,

אֲבָל הָעֲיֵפוּת גּוֹבֶרֶת

הַהֶגֶה נִשְׁמָט

נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הָאֲחִיזָה.

פִּתְאֹם אֲנִי מִתְעוֹפֶפֶת

דּוֹאָה בֶּחָלָל

אֵיפֹה אַתָּה?

בְּאֵיזוֹ גָּלַקְסְיָה אַתָּה מְשׁוֹטֵט

כּוֹכַב לֶכֶת יְהוּדִי בּוּדְהִיסְטִי שֶׁכְּמוֹתְךָ?

הַאִם פָּגַשְׁתָּ אֶת אִמְּךָ?

אֱלֹהִים אוֹהֵב מְשֻׁגָּעִים, אֶלֶן,

אֲבָל רַק הַמְשֻׁגָּעִים יוֹדְעִים אֶת זֶה

וְאוּלַי גַּם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁל הַמְשֻׁגָּעִים.

הַיֵּאוּשׁ מְשַׁחְרֵר, אֶלֶן,

עֲזֹר לִי לַחֲזֹר

לִצְנֹחַ שׁוּב

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

 

 

 

 

ענת חנה לזרעanat lazra

פתקית על המקרר

אֱלֹהִים שֶׁלִּי,

שְׁמֹר גַּם עַל עַצְמְךָ,

דַּע כִּי בִּלְעָדֶיךָ אֵינֶנִּי

עֵץ הַשָּׂדֶה אוֹ אָדָם.

בְּאַהֲבָה,

חַוָּה.

 

 

 

 

שי אריה מזרחיshay arye_mizrachi

ברירה

לֹא תּוּכַל לְתָאֵר שְׁלִילָה

מִבְּלִי שֶׁתֵּעָזֵר

בַּלֹּא

כְּתִיבָה בְּעֵט אָדֹם

דָּבָר פָּתֶטִי –

רוּחַ לֹא תַּצְמִיחַ פֶּרַח

דָּם – יַפְרִיחַ סֶרַח

וְלוּ תַּחְשֹׁב בְּכֵן?

וְאִם תִּרְצֶה בַּטּוֹב?

אַף תַּעֲמִיס חֶלְמוֹנִים עַל גּוּפְךָ

הַכּוֹרֵעַ

טַיֵּל עַצְמָאִי,

לֹא בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים.

חֲשֹׁב עַל הַדֶּרֶךְ, סוּגָה

בְּקוֹצִים, עִם זֹאת

הַרְגֵּשׁ

אֶת אוֹרָם הַנָּעִים

שֶׁל הַמַּיִם

בָּהֶם תִּטְבֹּל

הַשְׁכֵּם, לִפְנֵי

שֶׁיּוֹם

מַשְׁחִיר