כשמו כן הוא. פרח בר שצמח פרא והתעדן עם השנים – 
בלי לימודי מוסיקה, ללא אקדמיה, בלי תווים. מילדות נהג לתופף על כל הנקרה בדרכו – על ברכיו, על עצים ואבנים וזועק בקולו על עולם ומלואו. פרץ אמנותי-מוסיקלי מתפקע ממנו כל העת. מתפוצץ. בתוך הזעקות שלו שוכנת מנגינה לירית נוגעת ללב, רגישה, כמו עלה נידף ברוח. כמו גוזל. הלחנים לשירים ה"חברתיים"– 'אצלנו בכפר טודרא' ו-'ילדים זה שמחה' שכתב יהושע סובול למחזה 'קריזה' – סללו את דרכו לפנתיאון המוסיקה הישראלית. אין הוא בונה תבנית של שיר מלכתחילה ומתכנן את מהלכו. הוא מלחין מילה-מילה וזורם עם השיר. הוא מושפע מן הפיוט המזרחי, המוסיקה הקלאסית הערבית וההודית, אבל אפשר גם לזהות אצלו מוטיבים של ידידיה אדמון, דוד זהבי ומשה וילנסקי שאותם ספג בילדותו. שלמה בר הוא אחד המוסיקאים המקוריים ביותר במוסיקה הישראלית.
תצלום: יהודית גרעין-כל
"שחר אבקשך" – רבי שלמה איבן גבירול
"ברכה" – לאה גולדברג
"חוני המעגל" – רחל
"תפילה" – אברהם חלפי
"ריצתו של העולה דנינו" – נתן אלתרמן
חזרה לדף הראשי "מלחיני משוררים - תמוז התשעה"
