אנליטי, פוליטי ומשורר

על ספת הגרפולוג עם מיכל דורון

כתב ידו של אביחי קמחי נע בין פעלתנות ואופטימיות לבין שליטה עצמית והתמודדות עם זיכרונות כאובים. אפשר ללמוד על פעילותו של הכותב, יכולתו הארגונית וגישתו לחיים מהשנייה הראשונה שבה הוא מניח את העט על דף הנייר ומתחיל לארגן אותו. כשמתבוננים בדף שכתב קמחי נראה כי הוא מאורגן בצורה טובה למדי. יש בו טקסט רב, השורות ישרות, הרווחים בין השורות שווים, זווית הכתיבה ישרה ונוטה לעיתים ימינה. כל אלו מעידים על שליטה עצמית, משמעת פנימית וחריצות. הנייר המלא בטקסט מעיד על פעלתנות, אך האותיות הצרות בכתב מורות על כך שפעלתנותו אינה משוללת רסן אלא בעלת שליטה וארגון ניכרים.

שולי ימין נוצרים מהמגע הראשון של העט על דף הנייר. שולי הימין של קמחי צרים וישרים, דבר המעיד על משמעת פנימית. הם מחולקים לארבעה חלקים מדורגים, כמו גגות רעפים, שהולכים ונסוגים לכיוון צד ימין. צורתם כארבע שיניים היוצרות חיתוכים חדים במעברים שבין ארבע הפסקאות שנוצרו, שיניים החותכות את שולי ימין כמעין חיתוך בבשר החי של הכותב. (כאן להמשיך באותה שורה)...
מבחינה פסיכו-פיזית, כאשר אדם כותב את שולי ימין בנסיגה, משמע זיכרונות העבר ממגנטים אותו כמו משקולת ולא נותנים לו מנוח. כך גם בדף הנייר של קמחי.

הכותב מתגונן בפני עברו הכאוב, אותו הוא מדחיק, גם באמצעות התפקוד החברתי והאופטימיות, ועל כך מעידים שולי שמאל הישרים למדי, המסמלים את החברה ואת הזולת. הכותב מצליח ביצירתו לצאת מתוך העבר הקונפליקטואלי אל עבר המציאות, ולמלא את הדף בעשייה, משמע בכתיבה דינמית. הוא משרטט שובל לבן ישר בחלקו השמאלי של הדף (שולי שמאל). שולי שמאל קשים יותר לשליטה שכן קשה לכותב לדעת כמה מילים תיכנסנה לשורה. בזהירות רבה משאיר הכותב סף לבן, ללא שיניים, דבר המעיד על חומת ביטחון והתקדמות הדרגתית.

לחץ על התמונה להגדלה

מתקתק כמו שעון

פעמים רבות לכתב יש שני כיווני מבט. התבוננות מלמעלה, כהתבוננות על היבשת מתוך תא הטייס, והתבוננות על פני האדמה, תוך כדי חפירה והליכה בין השוחות, הסלעים, האותיות והסימנים.
במבט ראשון, ממעוף הציפור, כתב ידו של אביחי קמחי נראה מפורד - כל אות עומדת בנפרד. הכתב קצבי, מתקתק כמו שעון. כתב קצבי מעיד על יכולתו האנליטית של הכותב; כאשר עליו להתמודד עם סיטואציות בעייתיות, הוא מסוגל לבודד את רגשותיו, ליצור סדר עדיפויות ולבצע את המטלות והמשימות העומדות בפניו בצורה טובה ויעילה. יש לו אף את היכולת להוציא מהכוח אל הפועל את יוזמותיו ולהשיג את מטרותיו. על כל אלו מעידים בין היתר הלחץ החזק ואופן החיכוך של העט בדף, המעיד גם על נחישותו של הכותב ועל הפן המעשי והעסקי שלו. הקו העבה והבצקי משקף את אופי החישה של הכותב. על פי יונג, טיפוס חישה הוא טיפוס בעל אינסטינקטים מפותחים, אדם ערני ובעל יכולת עסקית, המסוגל להבחין באפשרויות הנקרות בדרכו ולנצל אותן לטובתו. קמחי קולט בחושיו החדים את ההזדמנויות ויודע לנצל את החיים עד תום.
בכתב ידו של קמחי בולטים במיוחד הקמרונים. האזור העליון של האות מזדקף ומתעגל, כמו גג, ומגן על ראש האות, לדוגמה באותיות ל', ט', ו-ץ. האזור העליון של האות מסמל את הסופר אגו על פי הגישה הפסיכו-דינאמית, ולכן הקמרון באזור זה מעיד על שאפתנות, דמיון מפותח, יזמות ומעוף מחד, ועל מופנמות וצורך בהגנה במישור הרגשי מאידך. כמו כן דמות האב דומיננטית בנפשו של היוצר וניכר כי שאפתנותו קשורה לא מעט בצורך להוכיח את עצמו אל מולה (האות ל' הגבוהה באזור העליון מעידה על כך).

בדידותו של המשורר

לאחר המבט הראשון, ניתן לראות במבט שני כי ניכרת תנועה פנימית בתוך כתב היד. ישנם קישורים פנימיים בין האותיות, וכן נראות אותיות חוטיות, המעידות על קליטה מהירה וערנות של הכותב. מאפיינים אלו של האותיות, לצד הקמרונים בראשיהן, מעידים על יכולת התמצאות והתנהלות פוליטית ועל יכולת ניהול משא ומתן. האותיות ה' בכתב נראות כמו עין של אדם, ומסמלות בכך טביעת עין חדה.
הקו חם וניכרת רגשנות בלומה. ניכר כי הכותב צריך להתאמץ כדי לפעול בצורה אנליטית. קו חם עומד בניגוד לכתב מפורד. על הכותב להשקיע מאמץ רגשי על מנת לפעול בצורה רציונאלית ולא להיכנע לרגשותיו.

מבנה האות צר ומעיד על הפנמת חיי הרגש ועל צורך בריסון עצמי. בולטים באותיות קווים מעוגלים לצד קווים חדים, שילוב המעיד על ביקורתיותו הרבה של המשורר. האותיות כולן צרות וארוכות, גם האותיות ת' ו-נ' אינן פונות לכיוון שמאל אלא נותרות משוכות לאורכן (ממד האורך), אפיון המעיד על שאפתנות מחד ומופנמות מאידך.
ניכרים רווחים גדולים בין המילים המעידים על הססנות ועל בדידות פנימית של המשורר. האזור האמצעי של האותיות תנודי ומעיד על תחושה משתנה של האני. קיימות מילים בעלות גדמים (החלק באות בו לחץ הכתב מסתיים בפתאומיות) ואזור תחתון בולט (כבאות ן' בעיקר) המעידות כי במידה והוא חש סערה רגשית הוא עלול להתפרץ בפתאומיות.

לפנינו אדם מורכב שיצא מלשונות האש של ארבע השיניים של שולי הדף ויצר שובל יפה בצד שמאל של הדף במו ידיו, חרש את השורות הישרות בעצמו, עם רווחים שווים בין השורות. הכתב המורכב אף הוא, יצר קמרונים המגנים על הכותב, מילים חזקות העומדות ברשות עצמן (מפורדות) ולצידן מילים בודדות, חלשות ועדינות יותר, אשר כפי הנראה מצאו את דרכן אל היצירה, בדרך הסובלימציה. פרויד היה מחכך את ידיו בהנאה רבה. 

תגובתו של אביחי קמחי

מיכל יקרה

תודה רבה על הניתוח המעניין והמעמיק, אני חושב שעשית עבודה מאד מדויקת ויורדת לרבדים שונים ועמוקים בנפשי.

אביחי

חזרה לדף הראשי של המדור "על ספת הגרפולוג - עם מיכל דורון"