ביוגרפיה אישית:

נולדתי בעיראק בינואר שנת 43', בעיר ששכנה ליד העתיקות של בבל, מאוד קרוב למקום שאליו הובאו הכוהנים מירושלים עם מה שיכלו לשאת עמם. מאה דורות אחר כך, בגיל שמונה, עליתי לארץ עם הוריי ששוב לקחו עמם רק מה שיכלו לשאת וכך סגרתי את מעגל הגלות. כמו הגולים שהגיעו אז ארצה, גדלתי במעברה של פתח-תקוה עד גיל שש עשרה, ואז כבר כתבתי את הטיוטה הראשונה לרומן הראשון שלי.

התגייסתי לצבא בגיל שבע עשרה וחצי, השתחררתי בגיל 20, התחתנתי בגיל 22 וחצי. הייתי אב לראשונה בגיל 25 ובפעם השנייה בגיל 29. אחרי השירות הצבאי למדתי גרפיקה אבל השתלבתי בעבודה במשרד התקשורת. בתוך מסלול קידום ולימודים שהתאפשר לי, שימשתי רוב שנות עבודתי כמנהל משאבי אנוש ובתחילת שנת 2007, במלאת לי 64 שנים, פרשתי כדי להתמסר לכתיבה.

ביוגרפיה ספרותית:

על חמשת ספריי הראשונים, שהראשון בהם התפרסם בגיל 26, חתמתי בשמי המקורי כיוסף כהן, ואחר כך, בגיל 42, פרסמתי את הספר הראשון בחתימת יוסף כהן אלרן, כאשר שמות בתי ובני, אלונה ורני, מרכיבים את שם העט שהתווסף לשמי.

מתחילת כתיבתי ועד היום פרסמתי ארבעה עשר ספרי פרוזה ושני ספרי שירה. במהלך השנה האחרונה התפרסמו שני ספרי פרוזה שלי בזה אחר זה, כאשר רק חודשים אחדים מפרידים ביניהם: "תהילה אחרונה" ו"והמלאכים שותקים", שניהם בהוצאת צבעונים, שפרסמה את חמשת ספריי האחרונים.

מעבר לכך, חלק מספריי התפרסמו לאחרונה במהדורות דיגיטליות בחנויות המקוונות של "מנדלי" ושל "ע-ברית", ואלו רומן אחד התפרסם השנה במהדורת אודיו בחנות המקוונת של "סוניקבוקס".

"תהילה אחרונה":

שלוש דמויות של יוצרים ספוגי תשוקה, במקרה זה סופרים,
חוברות כל אחת בעולמה ובקשר שנשזר ביניהן, בחלקו דמיוני ובחלקו מציאותי, כדי להסביר את עומקי הרגש של היוצר על צדדיו השונים, ואת תהליך הכתיבה, הצורך בה, החשש מכישלון, החשש מהצלחה, והצורך בתהילה לפחות בסופה של הדרך והצורך לשמור עליה משזו באה. וכך חנן כותב על תשוקתה של סיגל ללדת, בספרו הראשון; כך ירון כותב על יעל שמתארת את התייסרותו של חנן במהלך כתיבתו; כך הר-לבן בוחן את יצירתו של ירון וכותב בעקבותיו את ספרו; וכך בא למעשה יוסף כהן אלרן וכותב את כולם.

דר' אורה עשהאל, מתוך רשימת ביקורת: "העלילה ברומן תהילה אחרונה מאת יוסף כהן אלרן סוחפת. לפנינו רומן בשל, זורם, מדהים. הדמויות מרתקות ומסקרנות. הקורא נכנס למבוך שבו שזורים זה בזה שני סיפורי אהבה, אשר נוכחותם, כסיפורים, מעוררת אמון ובעלת עוצמה רבה יותר מהמציאות עצמה."

"והמלאכים שותקים":

סיפורו של הנער עזרא, שבהיותו בגיל שמונה התחיל להיות
עד לרדיפת השלטונות בעיראק את יחזקאל אחיו, בן השש עשרה ואת משפחתו, באשמת היותו ציוני. הוא נרדף ואף נאשם ברצח ובבגידה במולדתו. הוא הצליח להימלט לישראל, בעזרת אנשי ההגנה שם, בחודשי תקומתה הראשונים של המדינה ונפל בקרב באזור לטרון בהיותו בן שבע עשרה. שישים שנה מאוחר יותר, אותו ילד, עזרא, עדיין נותר בגעגועיו לאחיו ועדיין אותה תקופה קשה של המשפחה רובצת בו והוא מבקש לספר אותה ולהשתחרר. המחבר נלכד בחבלי הדרמה הקשה שמעלה עזרא בן השבעים ומתוך השתתפות מלאה בתחושותיו הוא כותב אותה.

דר' לאה צבעוני, מתוך עטיפת הספר: "אמן הדרמה והסיפור כהן אלרן ביצירת מופת העוסקת בשאלת הסבל האנושי והמוסר האלוהי כפי שהם עולים מתוך מציאות חייהם של יהודי ערק בסוף שנות הארבעים... זוהי יצירה מרתקת ומהפנטת החודרת לנפש הפרט ולנפש האומה ומעלה את שאלת ההתערבות האלוהית בחיי אדם."

פרס קוגל לספרות תשע"ג – 2013

1. אילן שיינפלד. 2. שמי זרחין. 3. יוסף כהן אלרן
יוסף כהן אלרן, "והמלאכים שותקים", הוצאת צבעונים 2011.

נימוקי השופטים על הספר "והמלאכים שותקים"

"הסופר יוסף כהן אלרן טווה במלאכת אמן את הדרמה של הפרעות בבגדאד בתש"א – 1941. ספר זה של יוסף כהן אלרן מצטרף לספריו האחרים שבהם הוא טווה במארג מדויק את הסיפור היהודי ואת המציאות הישראלית. כתיבתו קולחת ומרתקת, וגם רגעי האימה והכאב מובאים תוך אירוניה דקה והומור מר. הכתיבה עדינה ויש בה פערים שלא נאמרים, ואלה מאפשרים לקורא להפיק מסרים סמויים, אף שאינם מפורשים בגלוי. הרומן מביא את האורות והצללים בחיי היהודים בעת השבר הגדול, והוא משקף בפרספקטיבה מאוחרת את העולם שהיה ואיננו, את מה שפרח במשך מאות בשנים בארץ בבל, ונגדע עקב הפרעות הקשות בשנת 1941. ספרו של יוסף כהן אלרן מלמד על שליטה מרשימה בעברית, במקורותיה ובהדהוד ארמזיה, ובו זמנית שליטה כסופר בטוויית העלילה של הרומן. סיפורו של הילד עזרא החוזר לעברו מובא בעברית מהלכת קסם ומרגשת, והוא מצטרף למדף הספרים המצומצם עד כה של הגורל היהודי בארצות האיסלאם."

יו"ר: בלפור חקק.
חברות: דר' אורה עשהאל ושושנה ויג.

===============

חזרה לעמוד הראשי