סרג' גולדמן, יליד צרפת, מוציא, ברוח המסורת של אלבר קאמי, 
רומן לצד מסה הגותית פוליטית ומציג ניתוח מעמיק, ריאלי, ובכל זאת אופטימי, של המצב המדיני-פוליטי.
הרומן "עמלק" שיצא לראשונה בצרפת זכה בפרס "רומן הביכורים הטוב ביותר" ביריד הספרים של פריס בשנת 2012. הוא רואה אור עכשיו בעברית, לצד הספר "ומכאן לאן?". משני הספרים עולה מעין נוסחה לדיאלוג בר קיימא עם שכנינו.
סרג' גולדמן, ד"'ר לפילוסופיה ורופא שיניים במקצועו, מוציא את הספר "עמלק" לצד "ומכאן לאן?", מסה על המצב המדיני בישראל כיום. נקודת מבטו האוניברסלית היא בעלת ערך מוסף מעניין לקורא הישראלי.
במסה "מכאן לאן?" הוא שואל: "איך נתקדם מהמצב שלנו היום? ובכלל, לאן נתקדם?"
גולדמן מתחייב רק על בהירות הניתוח של הטיעונים: "על מי שלא מסכים (בצד הישראלי או זה הפלסטיני) עם הטיעונים האלה מוטלת החובה להפריך אותם ולהעלות טיעונים נגדיים רלוונטים. ובזה אני רואה את תרומתי."
כאשר נשאל למה ובשם איזו סמכות הוא מתבטא בנושא קריטי זה, הוא אומר:
"כאשר בני לחם בעזה בחודשי הקיץ האחרון, הבנתי שזמני עבר ושהדור שלי, עב הכרס ודל השיער, אינו יכול יותר לתרום את חלקו בהרמת הכידון", ולכן "הגיעה העת להשחיז במילים ורעיונות כדי להשיג את אותה מטרה של הגנת העם והמולדת". הוא לא טוען על סמכות כלשהי בבואו להביע עמדה, אלא על בהירות ניתוחו שמגרה את פתיחות המחשבה, ומכאן יכולה להוביל לניסוח פתרון מוסכם לסכסוך.
לעומת זאת בבואו לכתוב רומן בדיוני-היסטורי, מצא גולדמן קשר רעיוני והקבלה מסוימת בין המצב העכשווי לסיפור על השמדת העם העמלקי, ציווי אלוהי שניתן לבני ישראל להרוג ולאבד את העם הזה על נשיו טפיו וזקניו, להשמיד את רכושו ולמחות את זכרו.
הספר"עמלק" נבחר כאמור, לאחד מחמשת הרומנים החדשים הטובים לשנת 2012 ביריד הספרים של פריס ועתה הוא יוצא בעברית.
הספר מתעד משפט המגולל תביעה נגד אלוהים באשמת כל הרציחות שבוצעו בשמו למשך כל ההיסטוריה. הקטגורים והסנגורים הם הגיבורים של הספר. אבל מי הם באמת?
גולדמן שואל האם האידיאולוגיה הרצחנית הזאת - 
מצוות השמדת העם העמלקי- שהיא חלק מתרי"ג המצוות משפיעה עלינו עד היום?
האם רעיון זה הוא שעומד בבסיס האפשרות שקיימת אצל כל אדם לרצוח אדם אחר בשם רצון האל?
יש כאן בחינה מדוקדקת של ההבדלים הקיימים בין הופעת האמונה הדתית -עם כל היופי והכנות שבה- לבין הפונדמנטליזם הדתי, שצומח על אותו מצע.
יש כאן גם חידוד של התפיסה של הקנאות הדתית והאלימות בשם האל, שאם הערבים והיהודים היו מודעים להם, יוכל לצמוח ביננו שיח סובלני יותר ומופנה לעבר מציאת פיתרון הוגן של הסכסוך.
הוצאת הרומן לצד המסה היא אירוע ספרותי שאמור לחדד את היחס בין סופר לבין מסאי, להחזיר את הכבוד להגות המעמיקה שנעלמה בשנים האחרונות מהשיח הציבורי, ולהאיר רעיון אחד מכמה זוויות המשלימים זה את זה לכדי תמונה שלמה.
להשיג במנדלי מוכר ספרים ברשת, בפורמט מודפס או אלקטרוני, בקישור כאן ובחנויות הספרים.
מתוך הספר "עמלק"
התביעה
האולם כבר היה מלא. הדיון עמד להתחיל בעוד כחצי שעה, אבל ההמולה ההולכת וגוברת העידה על העניין התקשורתי הרב במשפט יוצא הדופן הזה. בית המשפט האירופי לזכויות האדם עמד להתכנס כדי לדון בתביעה חריגה. צלצולים שונים הדהדו מפינת העיתונות והמכשירים הרוטטים שיקפו את ההתרגשות הכללית שאט אט הפכה לפעילות קדחתנית. העיתונאים נכנסו למעין טרנס, לריקוד סוריאליסטי אינסופי. באווירה שכזאת לא ניתן היה לשמור על שלווה. הציבור, שלא זכה להיות מקוון לסוכנויות הידיעות, הגיב באיחור של כמה דקות.
הם העזו!
תביעה זהה הוגשה לאו"ם ולקונגרס בוושינגטון.
עתירות דומות הוגשו בעת ובעונה אחת לכל הערכאות המשפטיות של העולם התרבותי. כולם ידעו מראש שהעניין יהיה חסר כל השלכות מעשיות, מאחר שהתובעים לא ביקשו אלא לתת תוקף לתלונתם ולקיים דיון משפטי שיוביל להרשעה פורמלית, שבכל מקרה לא תוכל לבוא לידי ביטוי בענישה כספית כלשהי, ואף לא במאסר. כל אחד היה מודע לכך שזה אתגר מוסרי בלבד, אולם אם הרשעה שכזו תינתן יהיו לה השלכות כבירות. היא תוכל לערער את יסודות המוסר של התרבות בת-זמננו. מדינות ייאלצו לשכתב את ההיסטוריה שלהן ולהחליף את המטבע הנהוג בהן. מנהיגים ייאלצו להתפטר כי המסר שלהם ייאבד מתוקפו. מאותו רגע יהיה קשה על המוסדות הדתיים להתעטף באצטלה של סמכות מוסרית כלשהי.
עיתוני הבוקר הצהירו שהאפיפיור ביקש להכריז על התביעה כבלתי קבילה, כשהוא מגבה את בקשתו בתיק עב כרס שנשלח בחופזה בידי היועצים המשפטיים של הוותיקן. בקשתם התבססה הן על היעדר סמכותו, לכאורה, של בית המשפט לדון בנושא שכזה והן על עקרון ההתיישנות. ללא ספק היה הנימוק טכני במהותו ובשלב זה לא התמודד לעומק עם הנושא. הבהילות הסגירה את הפניקה. הרב הראשי לישראל העניק ערב לפני כן ראיון לרשת הטלוויזיה האמריקנית הגדולה ביותר שבו הביע את דאגתו לנוכח ההשלכות האפשריות של דיון מעין זה. מועצת האימאמים, הערכאה העליונה ביותר בעולם המוסלמי, הייתה חלוקה בדעותיה בנוגע לצעדים שיש לנקוט כתוצאה מאירועים אלה.
הכול החל כמה שבועות קודם לכן. גוף, שהיה בלתי מוכר עד לאותה עת, הודיע שיגיש בו זמנית תביעה בבתי המשפט הגדולים ביותר של העולם החופשי על פשעים וסיוע לפשעים נגד האנושות. המודעה שפורסמה בעיתונים נועדה לאסוף עדויות ומסמכים שיתמכו בתביעה זו.
בניגוד למה שניתן היה לצפות מהתביעה עצמה, לא היה הנאשם אחד מראשי המאפיה או נשיא לכל החיים של איזו דיקטטורה במרכז אמריקה, אלא אלוהים בכבודו ובעצמו! כתמיכה בהאשמות יוצאות הדופן האלה ציטטו עורכי הדין לא פחות ולא יותר מאשר את התנ"ך עצמו, את דברי האל, ששימשו לטענתם כעוגן מוסרי לזוועות החמורות ביותר שהתרחשו במהלך ההיסטוריה. כשעורכי הדין חצו את סף בית המשפט כיתרו אותם העיתונאים כאיש אחד. עורך הדין שנראה המבוגר מביניהם, אלגנטי בתנועותיו אך מתוח באופן ניכר, יצא והתייצב מול ההמון. בתנועה רחבה בידו הימנית ביקש שקט שהושג כמעט מיד.
- כוונת מרשי היא אך ורק לחשוף את האמת שכל אדם בר דעת חש מזה זמן רב. הם אינם מונעים על ידי אינטרס אישי, כספי או כל אינטרס אחר, ומשום כך הם מתעקשים לשמור על אלמוניות, שתגן עליהם מפני הסיכונים הפיזיים והמוסריים של פעולתם.
- עורך דין נכבד, מדוע לתבוע את אלוהים לדין, הרי גם אם תתברר אשמתו בפני בית משפט של בני אדם, לא ניתן יהיה, מן הסתם, להטיל עליו עונש?
- שאלה זו, כמו שאלות אחרות מעין אלה, ימצאו כמובן את פתרונן במהלך הדיונים. אך אל לנו לרתום את העגלה לפני הסוס, כיוון שהדבר ייטול כל משמעות מצעדנו. גבירותיי ורבותיי, תודה על תשומת לבכם, אני מציע שנחזור וניפגש כאן בתום הדיון. אגב, בואו נקבע שבסוף כל דיון במהלך המשפט יהיה מפגש עם העיתונאים, במקום זה ממש או בכל אולם אחר שההנהלה תמצא לנכון להעמיד לרשותנו לשם כך. אני מאחל לכם יום נעים.
עורכי הדין תפסו את מקומם על הדוכן.
- בית המשפט!
עם הקריאה נעמד הקהל על רגליו בשקט, שעה שהשופטים תפסו את מקומם.
- עורך דין נכבד, התוכל להסביר לנו בטובך את פשרו של ההליך המשונה הזה שבו אתם פותחים היום? שאלה נשיאת בית המשפט.
- בוודאי, כבוד השופטת! לקוחותיי שואפים לזמן את אלוהים בפני בית המשפט של בני האדם, ולהרשיע אותו בפשעים ובסיוע לפשעים נגד האנושות.
הזנת תוכן: 20.2.2015
חזרה לדף הראשי "מה חדש בספרות"
