יומני זהרה

הזמנה נשית לאנתרופולוגיהzohara dieris

מאת טובה גמליאל

הוצאת פרדס

יומני זוהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה, הוא רומן אנתרופולוגי – ז'אנר ספרותי-אקדמי, מקורי וחדשני, המייצג נסיון להשתחרר מהקאנון של כתיבה אקדמית. בדרך זו הוא מגשר בין האנתרופולוגיה לקהל הרחב והופך לספר שיעניין כל אדם חושב.

"אני סבור שד"ר גמליאל היא אחת האנתרופולוגיות הישראליות החשובות והמעניינות. היא נחונה בדמיון סוציולוגי פורה ובחשיבה מקורית מעמיקה".
פרופ' עמנואל מרקס, אונ. תל אביב

סיפור המסגרת

זהו סיפור אודות זהרה, אנתרופולוגית ישראלית בעלת שם ממוצא מרוקני, בשנות השמונים של המאה הקודמת, שהלכה לעולמה והותירה אחריה יומנים המתעדים את קורות חייה האישיים והמקצועיים.
יומנים אלה המונחים בארכיון תל-אביבי (שתמונת הרחוב שלו מופיעה על כריכת הספר), נגאלים על ידי ורדה, דוקטורנטית צעירה ומבריקה לאנתרופולוגיה, ממוצא אשכנזי.
ורדה, הדמות המספרת, נשלחת להתחקות אחרי חייה, דמותה ושיטת החשיבה של זהרה, על-ידי דניאל - מו"ל בהוצאת ספרים פרטית. דניאל היה תלמידה של זהרה ומאוהב בה במשך כל שנות לימודיו המאוחרות, אהבה שהלכה והתעצמה לאחר מותה. האהבה–משיכה הדדית בינו ובין זהרה, לא דוברה ולא מומשה מעולם.

ורדה חושפת את סיפורה של זהרה, משנות השלושים של חייה (כולל אפיזודות ילדות) ועד מותה בגיל חמישים פלוס. היא מוצאת דמות צבעונית ומרתקת: זהרה היתה בין הראשונים שכתבה שיר ערס-פואטי עוד לפני שהשירה הערס-פואטית עלתה לכותרות; היא יצרה פרובוקציות בשיעורים והיממה את הסטודנטים שלה בספקות שהטילה בידע שלהם; במפגשיה הרומנטיים עם בני המין השני, היא "ממליכה ומנשלת מן המלכות. ליבה נתפס לבוגדנות כל פעם שהכירה בקיומה הגברי של חוכמה גבוהה יותר"; היא משחקת בשפה העברית ומגלה, למשל, שאם אין לך חשד שאינך יודע – לא תוכל לחדש, אלימות איננה אלא מהלך אל המוות – אלי-מוות וגם אילמות במובן מסויים, זיקנה מנקזת אליה זכרונות ומכאובים, ועוד.

הספר הוא סיפור מסעה התל-אביבי של ורדה אל הארכיון וממנו. היא משוחחת עם עצמה ועם הקורא, מספרת על עבודת הארכיון, על הדמויות הצבעוניות הקבועות והחולפות הנמצאות בו ועל היומנים וצורתם, ומשפיעה מסיפוריה על דמות עצמה ועל האנתרופו-אישה, הלא היא זהרה.
במפגשיה התדירים עם דניאל מתפתח ביניהם רומן, יותר מדומיין במוחה הקודח של ורדה מאשר התרחשות מציאותית. דומה כי דניאל מבלבל בין זהרה לורדה, בעוד ורדה מזדהה עם זהרה ומפתחת רגשות כלפיה.

עלילות האהבה במשולש דניאל-זהרה-ורדה הם סיפור המסגרת בתוכו מתנהלים שיחותיה של ורדה על האנתרופולוגיה עם דמויות שונות, ובעיקר עם דניאל ועם עצמה. באופן זה מתלבנות סוגיות באנתרופולוגיה העכשווית ומוצעות פרספקטיבות רעננות על מסע המחקר האנתרופולוגי, תוך כדי שילובם של הערות שוליים מבהירות והפניות לספרות אקדמית ואחרת.

בספר שישה פרקים. כותרת כל פרק היא מילה אחת, שמחד מציינת שלב במסע המחקר האנתרופולוגי ומאידך צופנת את הפילוסופיה של המחברת, באשר למהי אנתרופולוגיה, איך היא צריכה להיעשות ומדוע יש בה צורך.
כל פרק-שם מוטען בפרשנות מסועפת הקושרת את האנתרופולוגיה עם חיי היומיום, וכותרת כל פרק (חוץ מהפרק הראשון) היא מילה המקבלת משמעויות רבות ברבדים שונים.

מה משמעות האנתרפולוגיה בעיני זהרה ובעיני המחברת?

האנתרופולוגיה היא דרך ואורח-חיים. היא הרבה מעבר לדרכו של החוקר בשדה המחקר. היא נוגעת לכל היבטי החיים, גם האישיים ביותר. האנתרופולוגיה מאפשרת השבחה ותיקון של החיים האישיים והחברתיים של כל אחד מאיתנו.
האנתרופולוגיה של זהרה-טובה גמליאל היא אנתרופולוגיה נשית, פוסטמודרנית, שכל כולה בדק בית שמטרתו להרחיב את המודעות העצמית והאמפתיה כלפי הזולת.
צפונות האנתרופולוגיה של זהרה, (כפי שורדה חושפת אותן במהלך התחקותה אחרי היומנים), אלו צפונות האנתרופולוגיה של טובה גמליאל. האנתרופולגיה היא הבד שעליו הן מציירות את חייהן והשקפת עולמן. הפילוסופיה של ד"ר גמליאל על מהי האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום, מבוססת על נקודת מבטה ונסיונה בן עשר השנים בקורס "סוגיות בחקר התרבות", אותו היא מלמדת באוניברסיטת בר-אילן.

מהי עמדתו הבסיסית של האנתרופולוג?

תחושה קיומית של אי-שייכות תמידית. האנתרופולוגים הם אנשי שוליים, זרים בתרבותם, מתבוננים על החיים תמיד מבחוץ. ההגירה היא תנאי הכרחי למחקר אנתרופולוגי. כדי להגיע לגילוי משמעותי בתחום המחקר האנתרופולוגי, על האנתרופולוג "להגר" תחילה מכל מה שמוכר וידוע לו, "להגר" מהרעיונות שהנחילו לו, להשיל מעליו ידע מוקדם ולרוקן את התודעה, רק כך יש לו סיכוי לגלות משהו חדש.

מהי אנתרופולוגיה נשית?

הסיפור של זהרה עוסק בין היתר במסכת תלאותיה של אינטלקטואלית-אישה ממוצא מזרחי, באקדמיה הישראלית בשנות ה-70 וה-80. מסכת זו חושפת צורות של גזענות ושוביניזם בוטים וסמויים. זהרה הנחושה בדעתה לטפס גבוה בסולם הקריירה, מנצחת את ההגמוניה הגברית באקדמיה, לא בדרך של להשיב מלחמה, לא בדרך של מחאה או תחושת קורבנות, אלא בחתירה בלתי נלאית להגשמת הייעוד שלה. בניגוד לתפיסת העולם הגברית הבנויה מקונפליקטים ומתחים חברתיים, תפיסת העולם של האנתרופולוגיה הנשית היא הומניסטית, דוגלת באחווה, סולידריות, אמפתיה, חמלה והתכתבות עם הנפש והפסיכולוגיה.

מה אומר הספר על אהבה?

האהבות של ורדה וזהרה בחייהן האישיים לא יכולות לאהבה הגדולה יותר – אהבת האנתרופולוגיה. הן מותירות את האהבות הארציות מאחור ומזקקות את האהבה מעבר לחיות המגע. לכן יחסי דניאל-זהרה-ורדה, נשארים בגדר של כמיהה ופלירט. שתיהן לא מתפתות לו, כי האנתרופולוגיה עבורן היא ייעוד רוחני, היא התגשמות הנשי. ורדה וזהרה מגשימות את נשיותן שלא על דרך אהבת גבר או אמהות, אלא דרך נקודת המבט שלהן על העולם.

"טובה גמליאל נוהגת לחקור נושאים שרק מעטים יכולים להם. ספריה הקודמים בתחום האנתרופולוגיה הקיומית דנים בצורה חדשנית במשמעות החיים על סף הקץ ובשירת האבל. בספר זה ד"ר גמליאל דנה בשאלה לא פחות קשה ומורכבת: מי צריך את האנתרופולוגיה החברתית היום? היא עושה זאת באמצעות סיפור מעשה על ורדה, אנתרופולוגית צעירה, שנטלה על עצמה לחקור את חייה ועבודתה של זהרה, אנתרופולוגית שנפטרה לפני שנים אחדות. ד"ר גמליאל משבצת לתוך "השיחות" שוורדה מנהלת עם האנשים שהיא פוגשת בעת המחקר ועם יומניה של נשואת המחקר את הגיגיה על האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום. הספר מזכיר את הדיאלוגים של אפלטון, בכך שהוא מכריח את הקורא להתבונן בשאלות מזוויות ראייה מגוונות ומוביל אותה בדרך כלל למסקנות בלתי־צפויות."
(עמנואל מרקס, פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל־אביב, חתן פרס ישראל)

"ספר זה הוא מסע אנתרופולוגי צבעוני ומרתק, בין שדות, זמנים ודמויות, בין מציאות ודימיון, בדרך אל הגשמת משאלה. סוגה מקורית ומיוחדת המזמנת הנאה מהקריאה ורכישת ידע בכפיפה אחת."
(ניצה אייל)


ד"ר טובה גמליאל היא אנתרופולוגית, מרצה בחוג tova gamliel
לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. תחום התמחותה המרכזי הוא אנתרופולוגיה קיומית ואנתרופולוגיה פסיכולוגית.
מחקריה עוסקים בהיבטים הקיומיים של התרבות, בביצועים תרבותיים, בסוגיית הזהות בזקנה, ובעת האחרונה, בזיקה שבין תיאטרון ותרבות. תחומי התמחות מדעיים נוספים: אנתרופולוגיה של רגשות, יחסים בין-דוריים ואינטרנט ותרבויות קינה וטקסי מוות.

שלושת ספריה שראו אור הם:
זקנה עם זיק בעיניים (2000) – מבוסס על עבודת תזה בדיור המוגן הראשון בישראל.
סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה (2005) – מבוסס על עבודת הדוקטוראט שלה.
אסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל (2010). – מבוסס על מחקר הפוסטדוקטוראט שנושאו היה קינת נשים מהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים ופילוסופיים. ב-2014 יצא הספר באנגלית בהוצאה אקדמית, אמריקנית.
תואר ראשון בפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי עשתה באוניברסיטת תל אביב, ועסקה מספר שנים בייעוץ חינוכי בבתי ספר בחדרה ובתל אביב. סיימה תואר שני ודוקטורט בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, גם כן.
היתה סטודנטית-אורחת באוניברסיטת פלורידה בארה"ב, ופוסטדוקטורנטית באוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית.
ילידת אליכין, שליד חדרה. כיום מתגוררת בתל אביב.

 

פרולוג

מצאתי היום ורד תחוב מתחת למגב השמשה הקדמית של מכוניתי. הוא המתין לי רענן, ספוג בלחות של ערב קיצי. נשמתי את ניחוחו המשכר. זו הפעם השלישית שכך מתרפרף עד אליי משב קל של התרגשות, וכבר זה זמן שאני שואלת עצמי על האיש המסתורי המניח ורד חינני בשבילי. כשסיפרתי לחברתי, קולגה מהמחלקה, שאלה בהתחכמות: "מי חושב עלייך במונחים של ורד?" לא ידעתי.
תהיתי מדוע פתק אינו מצרף. מתי הוא מתגנב התגנבות של יחיד ולאור היום, לבצע מחווה רומנטית מעין זו? אין זאת אלא שהוא יודע את שעות שיעוריי ואת סדר יומי. אפשר שמצוי הוא גם בסדר הפסקותיי וביוצאי הדופן של הסדר הזה. הוא לבטח מכירני. אולי הוא יושב בשיעוריי. הוא צריך להיות קרוב אליי אך גם מספיק רחוק, רחוק עד כי ישבה את עצמו בסיפור דמיוני לפחות למשך שלושה ורדים אדומים. הדבר נעשה לי כה חידתי עד כי הפעם הזו התחלתי מחפשת — האם יש בסביבתי מישהו שאני רואה את חיבתו בעיניו?
הפעם התיישבתי במכוניתי מבלי להתניעה. בעודי שחה לעצמי, הצטייר הוא לפתע פתאום בעיני רוחי. תהיתי הכיצד לא עלה הוא בדעתי עד כה. הרי אי אפשר שלא אבחין בו במהלך שיעוריי. הוא מתבלט ביחס לאחרים. אפשר שהוא האיש? הוא למדן רציני למדיי, מסיים ככל הנראה את השנה השנייה ללימודיו. נוכחתי לדעת, לשמחתי, כי הוא מגלה בקיאות מרשימה בספרות ובביוגרפיות של סופרים. אבל הוא שקט מאוד, כמעט נחבא אל הכלים. ראשון לעזור לי במיני תקלות הקוטעות לפעמים את רצף השיעור. פעם התנדב לסחוב עבורי את התיק הכבד למשרדי. מחאותיי לא עזרו. הבחנתי כי איש יפה הוא ומבוגר יותר מהאחרים. ככל שאני זוכרת, גם ציוניו לא רעים כלל. האם אפשר כי הוא זה המשאיר לי ורדים?
איני בטוחה שנכח היום בשיעור. לא שמתי לב. הייתי צריכה להספיק להרצות את שהכנתי מחומרי הלימוד, להתקדם בצעדים גדולים בפנומנולוגיה של אלפרד שוץ ואדמונד הוסרל. להסביר איך בני אדם מחוללים את המציאות שאותה הם מחוללים וגם מאמינים בה כאילו הייתה עובדה שנפלה מהשמיים. כדי ליידד את הסטודנטים עם שני הפילוסופים הללו נחוצות עוד דוגמאות.
לא. איני זוכרת שהיה שם כדרכו, יושב בשורה הראשונה. רק ש... דבר־מה חסָר לי בשיעור האחרון. הרגשתי בפאתי הכרָתי שמשהו חסר לי. לא ידעתי מהו הדבר.
עכשיו אני יודעת מי.

זהרה ד'.
1983

 

הזנת תוכן: 5.10.2014

חזרה לדף הראשי "מה חדש בספרות"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل