מאזניים

מגזין אגודת הסופריםmoznaim August17 Front
בעריכת מתן חרמוני

גיליון מס' 4 – עורכת אורחת פרופ' אביבה דורון

המשתתפים בחוברת יוצרים פסיפס מרתק של סופרים, משוררים וחוקרים מצבעיה המגוונים של הקשת הישראלית. הם מציגים גישות שונות ומצוויים בשלבי חיים שונים, מצעירי המשוררים ועד "חכמי השבט."

היוצרים מביעים כאן עמדות ערכיות ואמירות ספרותיות, תרבותיות ומוסריות, ויש המשתפים את הקוראים בחוויותיהם הפנימיות ביותר.
החלק השני בחוברת מיועד לשירה ומורכב מדברים שכתבו משוררים במגמה לשתף את הקוראים בעמדתם הפואטית המודעת.

----------------------------------- 

 

אשר רייךasher raich

מקורות היצירה שלי
מקורות יצירתי הם המקורות היהודיים שעליהם גדלתי ובגרתי. כוונתי לספר הספרים, למשנה ולתלמוד. הייתי ילד מבית דתי שהיה רגיל להתפלל מדי יום שלוש פעמים: שחרית, מנחה ומעריב. השפה וקצב התפילה השפיעו עליי מאד, וכשיצאתי בשאלה הפכה השפה שידעתי לשירת תפילתי. אני מאמין ששירה מכל סוג שהוא היא תפילה.

אבי

אבי טבל רגלי בשמן
וקרא לי: אשר.
אני זוכר אותו, אי יום נופל
כשעל ראשו מתנפצת פסת שמש
וקולו החם ממשש את חייו
בחיק ילד רך שעיניו שותתות דמעות.
אני זוכר את גסיסת ידו השעירה
המחפשת אחר נשימותיו האחרונות
ותולשת ענף נסתר של עץ
חיוך המתלקח בעיני
עד היום הזה.

 

 

ברכה רוזנפלדbracha r2

השירה עבורי
השירה עבורי, כיוצרת, היא הביטוי העצמי האולטימטיבי או הביטוי האולטימטיבי של העצמי. כתיבת שירה בשבילי היא הניסוח המדויק ביותר והמזוקק ביותר של רגש ומחשבה, בדיוק בסדר הזה, שכאשר אני מגיעה אליו באופן המספק הוא מביא אותי לידי איזשהו גילוי, גילוי עצמי בעיקר, אבל גם מעבר לזה, אשר גורם לי שמחה גדולה וקורת רוח ענקית. קריאת שירה אמיתית ואיכותית גורמת לי להתפעמות ולתחושה של רוממות. השירה, גם ככותבת וגם כקוראת, מעלה אותי למצב נפשי שמסייע לי להתגבר על קשיי היום-יום ומצוקותיו, וזו שמחה גדולה כשלעצמה, מין גאולה לרגע.

מה זה שיר

שִׁיר הוּא הַגָּבִישׁ הַבּוֹהֵק
שֶׁל הָעֲלָטָה, הַצֵּל הָעוֹזֵב
אֶת בְּעָלָיו
הַמַּקְפֵּצָה מִן הַגּוּף
אֶל הַנֶּפֶשׁ
              וּבַחֲזָרָה

שִׁיר הוּא הַמַּבָּט שֶׁל הָעַיִן
שֶׁבָּלְעָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ,
הַצְּחוֹק שֶׁקָּפָא וְהִפְשִׁיר
                      וְקָפָא

שִׁיר הוּא גַּרְעִין הָאֱמֶת וְהַפֶּצַע
שִׁיר הוּא הַזָּהָב שֶׁבַּמִּלִּים
הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּהַכָּרָה

שִׁיר הוּא אֲרוֹן הַקְּבוּרָה
שֶׁל הַמָּוֶת

 

 

 

 

דן אלבוDan Albo

מהי שירה?
לדידי, זהו מסע אל המקום הכי אחר – מהאחר. זהו שבריר הרגע שבו אתה קרב הכי קרוב אל עצמך, אל המקום שבו העצמיות המודעת והלא מודעת נארגות זו בזו באופן נדיר וחד-פעמי, וקולעות כבצמה עצמיות-עוצמתיות ואנוכיות מכאן, זולתיות-הדדיות וחמלה מכאן. למען האמת, לעתים אני חש ששירה היא דבר מה מופרך לחלוטין. פתחו של חלון שממנו אפשר ליפול ולהידרדר נפשית למעמקי השיגעון; ואם לא לטירוף כוללוגורף, אז לשיגעון גדלות ודאי וודאי.

פריס ביום אביב

המגע עם החסד מתרחש לפעמים באקראי כמעט
כמו לחיצת ידו של אדם זר
כשאתה חש את התהדקות כף ידו בכף ידךוידך אוספת
בכפה גחלים לוחשות
בסבך הזה
כשעודך תמה איך להאט את קצב נשימותיך המואצות
ואור הבקר מסתולל מולך מבעד לדלת
המגע עם החיים מזדמן במפתיע, מבלי שתוכל להבין
איך אחרי כל כך הרבה זמן, בחלקיק שניה העינים השתקניות שלך
ידעו בודאות כזו
בדיוק במי להתאהב

 

 

 

 

רות נצרRuth netzer

על שירה מודעת לעצמה
מילות השיר באות כמו טיפות גשם לא צפויות בקיץ, או כמו ציפורים שבאות ממרחקים ופתאום נוחתות פנימה ומתייצבות, ברצף הנכון, דוממות על חוטי הטלפון. לפעמים הן כמו להקת ציפורים שמתכנסת לעת ערב לעץ ללינת לילה בהמולה ורעש, כמתווכחות זו עם זו, ולפעמים אלו הבזקים פתאומיים בנקודות מפגש הסינפסות.

קרא את השיר

קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר
קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר שֶׁבְּךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר שֶׁקָּדַם לַשִּׁיר
קְרָא אֶת הַשִּׁיר שֶׁהִמְתִּין לְךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר שֶׁהֶאֱמִין בְּךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר

 

 

 

הזנת תוכן: 23.12.2017

חזרה לדף הראשי "מעט לעת - מבחר מכתבי עת"