יוסף כהן אלרן

יוסף כהן אלרן

כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִיםyosef cohen elran1

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי נִשְׁתַּנּוּ בִּי הַגְּוָנִים
אַךְ הֵן תֵּדְעִי כִּי נִשְׁתַּנּוּ
גַּם גְּוָנַיִךְ
וְכִי פָּנַיִךְ נַעֲשׂוּ גַּם הֵם שׁוֹנִים
אַךְ עוֹד נוֹתַר הָאוֹר הַהוּא
בְּאִישׁוֹנַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי שְׂעַר רֹאשִׁי כִּמְעַט נָשַׁר
אַךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַסְּבַךְ
שֶׁל צַמּוֹתַיִךְ
גַּם בִּשְׂעָרֵךְ אוֹתוֹ הַסְּבַךְ שׁוּב לֹא נִשְׁאַר
אַךְ עוֹד נוֹתַר אוֹתוֹ הַחֹם
בְּתוֹךְ עֵינַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנָּשִׁים שָׁלְחוּ לִי חִיּוּכִים
אַךְ גְּבָרִים הֵסֵבּוּ רֹאשׁ
גַּם אַחֲרַיִךְ
וְכָךְ הִגִּיעוּ וְכָךְ חָלְפוּ יָמִים רַבִּים
אַךְ אַתְּ נָתַתְּ לִי מִנִּי אָז
אֶת נְעוּרַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי מִתְקַצְּרִים בִּי הַיָּמִים
אַךְ הֵן נַעֲשׂוּ קְצָרִים
כָּךְ גַּם יָמַיִךְ
וְכִי נָשְׁרוּ כְּבָר מֵאָחוֹר רֹב הַשָּׁנִים
אַךְ הֵן חָיִית עִמִּי
אֶת רֹב שְׁנוֹתַיִךְ

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

שרבטתי שירים כבר בבית הספר העממי. בגיל 13 או 14 פורסם שיר שלי לראשונה בעיתון הנוער העובד "במעלה", אך זאת הייתה ככל הנראה הברקה יחסית. בשנות העשרה שלי כבר התמסרתי יותר להתנסויות בכתיבת פרוזה. בין לבין ומאוחר יותר כתבתי "שירה" לעצמי, אבל ממש כתבתי שירה, ושירה נוקבת, בזמן מלחמת יום כיפור, בהיותי בתחילת שנות השלושים שלי. זה התחיל לנבוע עם הפסקת האש וההמתנה המתוחה בחולות. הדוחק והלחץ הנפשי דרשו פורקן מידי, לדעתי, דחפו החוצה את מה שהיה בי. כתבתי על המלחמה ועל הילדים והרעיה ועל הדאגה לבית. הרבה שנים אחר כך, כאשר חשתי בטוח בעצמי, פרסמתי אותם שירים יחד עם אחרים בספר שירה ראשון. אני מפוצל אפוא בין שירה לפרוזה שאני כותב, ולאחרונה ראה אור ספר השירה הרביעי שלי.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

השירה באה להעביר בנו ניגון ולנטוע בנו ריגוש של מראות, של צבעים או של חושים. לפיכך, חשוב לי שתהיה בה מוזיקה ויהא בה מקצב שיבדיל אותה משורות קצרות פרוזאיות, שלעתים הן טובות מאוד אך לעתים הן שורות שנכתבו בטור יורד והזרימה, לפחות הפנימית, מהן ואילך. דעתי שמקור השירה התכוון להנעים ולהעלות מעלה את התחושות, וגם אם היו התחושות קשות, נעשה הדבר בדרך לירית ומתנגנת שיש בה להעצים את חוויית הנפש.

מיהו המשורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

אני יודע שהמשורר הראשון שאהבתי היה יצחק שלֵו ז"ל (אביו של הסופר מאיר שלֵו) והייתי חסיד של ספרי שירתו. בעונג רב הייתי לוגם עמו ספל קפה ושואל אותו אם גם הוא ספג הערות על היות חלק הארי של שירתו היפהפייה, ככל שהכרתי, קצבי ומחורז. כמובן יש משוררים אחרים שקרבו ללבי, אך עובדה חוזרת על עצמה, שהוא זה שעולה מיד במחשבתי כאשר אני נשאל את השאלה הזאת.

היכן אתה כותב?

במשך שנים כתבתי היכן שהזדמן. אם בחדר השינה, אם בטרקלין ואם במטבח. לרוב במטבח, בדרך כלל בשעות השקטות של שבת בבוקר. בשנים האחרונות, לאחר שילדיי יצאו לחייהם העצמאיים, יש לי חדר קטן משלי, ובו ספרייה, שולחן עבודה ומחשב. אני מצוי בו בזמן הכתיבה ולא רק בזמן הכתיבה, ובו אני יוצר.

מדוע בחרת בשיר הזה?

כתבתי על נושאים שונים, אבל בעיקר שירים רומנטיים ונוסטלגיים. השיר הזה מביע הרבה רגשות והערכה לשנים שחלפו יחד עם השותפה לחיי, והוא נכתב לאחר ארבעים שנות נישואין. יש בו כמובן מבט על חלוף החיים ועל ההשתנות שלנו, ואני סבור שהוא מביא תיאור של מהלך חיים שלם, החיים שבמקרה זה הם שלי. נראה שמשום כך הוא האהוב עליי יותר מבין השירים שלי שאני אוהב.

 

לדף של יוסף כהן אלרן בסופ"ש שירה 56

 

הזנת תוכן: 12.11.2015

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"