חתונת הדמים

אני חושבת על כל ההצגות הטובות שראיתי. אלו שצרורות בתרמיל הזיכרון, ארוזות כמצע מחייה שאני שבה אליו. מתרפקת וניזונה. מהו אותו הנטו המשתמר כחותם מהצגה טובה? מה נשאר לאחר שהכל מתפוגג?

blood-marrige

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מדפדפת בין דפי מוחי. מעלה באוב מבורות הזיכרון את אותן ההצגות הזכורות לטוב... ובכולן, תמיד, נותרת תמונה אחת. מזדקר לו דמוי יחיד הנחרך בתודעה ומהווה קפסולה מרוכזת של תמצית החוויה. ומה ייצרב בי מ"חתונת הדמים"? האם דימוי חזותי? שהרי היופי בעבע מכל פינה ובכל רגע ורגע: התאורה המקורית והמוקפדת שטיפלה בכל תמונה ברגישות ובדמיון רב (עדי שמרוני), פלטת צבעי השחור-לבן-אדום שחזרה והתפשטה על הבמה בווריאציות שונות של בדים, ופרחים, וכסאות, ופירות, וסרטים, וקופסאות, וגלימות, וקרשי עץ, ושמלות, וסינרים באסתטיקה מרהיבה, לרגעים עוצרת נשימה ממש (במה ותלבושות- יהודית אוריין). ואולי תהיה זו דווקא תמונת-קול שתיחקק? האם תהא זו המוסיקה מעוררת המתח, המלטפת וחודרת מחת לעור, מהדהדת בצליל אוניברסאלי וספרדי גם יחד? (אלעד אדר) או שמא ישתמרו הלחנים המופלאים של השירים? (יסמין אבן). ואולי קולה העמוק, המיוסר, הבוקע ממעמקי נפש, מתהומות הכאב והנקם של האם- שירי גולן? אולי קולה הרך, המשתוקק, הקרוע בקונפליקט פנימי לא פתור של הכלה- אביגיל הררי? או שמא קולו רווי התשוקה וייסורי האהבה והנואשות של לאונרדו- תום חגי? ואולי קולה של אשת לאונרדו הנבגדת, הפגועה, התובעת את עלבון נישואיה שהופרו- זוהר מידן?

ואולי דווקא קולה המהפנט וחיתוך דיבורה המיוחד של קבצנית המוות - אורה מאירסון? ושחקנים רבים וטובים וביניהם יונתן צ'רצ'י ואוולין הגואל ומיכל וינברג ורבים נוספים, ותנועה בימתית ייצרית ומפתה אך לא פחות מכך אצילית וגאה (עמית זמיר) - וכל אלה יחד יוצרים רגעים מופלאים בהצגת תיאטרון באר שבע. ומה יילקח לו למשמרת מכל הפתרונות החכמים והאסתטיקה המפעימה? נדמה כי התחרות קשה הפעם ותרמילי מתפקע מכל טוב...

אז מה יישאר? נראה לי שפשוט לורקה. המחזאי-משורר שעולמו הפיוטי ומילותיו הליריות רוויות הסמלים חלחלו למעמקי הלב. ומי שהצליח להפוך את הכאב המילולי הנפלא הזה לקונצרט מרהיב, לדמויות בשר ודם, חיות, נאבקות, המתעמתות עד לקצוות הרגש... מי שהצליח לפצח את מערכות היחסים הגלויות והסמויות ולתרגם אותן לממשות בימתית משכנעת... מי שידע לקחת את השירה הלורקאית הזו ולהפוך אותה לתיאטרון חי המטלטל את הצופה במילים נוקבות הנשמעות כה שייכות לכאן ולעכשיו שלנו... הוא הבמאי כפיר אזולאי. אדם צעיר, נבון ומוכשר, ההולך וצומח להיות איש תיאטרון מבריק שעבודותיו מעמיקות ומתעצמות מפעם לפעם. כמה טוב לראות תיאטרון טוב. יפה עשית באר שבע!

 

חתונת הדמים | תיאטרון באר- שבע

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

הזנת תוכן: 10.7.2016

חזרה לדף הראשי "התיאטרון של רויטל איתן"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل