דורית ויסמן

דורית ויסמן

בוקר טוב עולםdorit wisman11צילום: מוטי קיקיון

      (נכתב בבוקר שלאחר הניתוח)

בֹּקֶר טוֹב לְיוֹנֵק הַדְּבַשׁ בִּקְצֵה עֵץ הָאֵקָלִיפְּטוּס
בֹּקֶר טוֹב לְקוֹל הַמְכוֹנִית מֵרָחוֹק
בֹּקֶר טוֹב לְקוֹל הַמּוּזִיקָה
בֹּקֶר טוֹב לָעַרְסָל
בֹּקֶר טוֹב לִפְרוֹפֶסוֹר זָמִיר שֶׁשָּׁאַל 'בְּאֵיזֶה מַחְשְׁבִים אַתְּ עוֹבֶדֶת?'
וּכְשֶׁאָמַרְתִּי 'גְּדוֹלִים' אָמַר: 'אָז תָּזִיזִי אוֹתָם אֶחָד אֶחָד'
בֹּקֶר טוֹב לָאֲנָשִׁים הַיְשֵׁנִים שֶׁמֹּחָם עֵר וְלָאֲנָשִׁים הָעֵרִים
שֶׁמֹּחָם יָשֵׁן
בֹּקֶר טוֹב לְכָל צֶוֶת חֲדַר הַנִּתּוּחַ שֶׁנָּתַן לִי לִשְׁמֹעַ מוּזִיקָה
קְלָסִית בָּאָזְנִיּוֹת
בֹּקֶר טוֹב לָאֲנָשִׁים בַּחֲלוּקִים הַיְרוּקִים וּבְנַעֲלֵי הַבַּד
בֹּקֶר טוֹב לַפְּרוֹזֶ'קְטוֹרִים וְלַנִּיקֶלִים שֶׁל חֲדַר הַנִּתּוּחַ
בֹּקֶר טוֹב לַגּוּף שֶׁלִּי הַשָּׁקֵט, הַנִּנּוֹחַ וּלְלֹא כְּאֵב
בֹּקֶר טוֹב לָךְ אֲחוֹתִי כְּרוּתַת הַשָּׁד שֶׁסָּבַלְתְּ מִכְּאֵבֵי תֹּפֶת בַּחֲדַר
הַהִתְאוֹשְׁשׁוּת, בֹּקֶר טוֹב אֲחוֹתִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵדַע מִי
אַתְּ אֲבָל אַתְּ תָּמִיד אַתְּ תָּמִיד אַתְּ עִם שְׁנֵי שָׁדַיִם אוֹ אֶחָד

בֹּקֶר טוֹב לַאֲחוֹת אִילָנָה הַחַיְכָנִית שֶׁנִּפְרְדָה מִמֶּנִּי עִם הַתִּיק
עַל הַגַּב
בֹּקֶר טוֹב לְכָל הָאֲחָיוֹת שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת
בֹּקֶר טוֹב לַשָּׁד הַשְּׂמָאלִי שֶׁלִּי
בֹּקֶר טוֹב גַּם לַשָּׁד הַיְמָנִי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה כָּזֶה גָּדוֹל
בֹּקֶר טוֹב לַגוּפִיָּה הַלְּבָנָה שֶׁלִּי
בֹּקֶר טוֹב לַפְּטָמוֹת וְלָעוֹר הֶחָלָק
בֹּקֶר טוֹב לְעוֹר הַיְרֵכַיִם הֶחָלָק שֶׁלִּי
בֹּקֶר טוֹב לִדְגִימוֹת הַבָּשָׂר שֶׁלִּי הַנֶּחְתָּכוֹת נִצְבָּעוֹת נִבְדָּקוֹת,
בֹּקֶר טוֹב וּבְשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת מִכֶּן
בֹּקֶר טוֹב לַגִּדּוּל שֶׁלִּי שֶׁהוּצָא
בֹּקֶר טוֹב לַגּוּף שֶׁלִּי הַנָּקִי וּלְזֶרֶם הַדָּם הַנָּקִי וְלַתָּאִים שֶׁלִּי
הַבְּרִיאִים כֻּלָּם
בֹּקֶר טוֹב לַפְּלַזְמָה וְלַלִּימְפָה וְלַלִּימְפוֹצִיטִים וְלַתְּרוֹמְבּוֹצִיטִים
בֹּקֶר טוֹב לַפָּנִים שֶׁלִּי הַמְחַיְּכוֹת
בֹּקֶר טוֹב לַיָּד הַכּוֹתֶבֶת
בֹּקֶר טוֹב לַגֶּרַנְיוּם הָאָדֹם אָדֹם הַזֶּה
בֹּקֶר טוֹב לִדְלִי הַפַּח
בֹּקֶר טוֹב לַתַּנּוּר הֶעָגֹל הַיָּשָׁן
בֹּקֶר טוֹב לְכִסְּאוֹת הַפְּלַסְטִיק וְלַשִּׁמְשִׁיָּה
בֹּקֶר טוֹב לָאֲוִיר הַנָּעִים הַזֶּה שֶׁחוֹלֵף וּמְלַטֵּף לִי אֶת כָּל
הַנַּקְבּוּבִיּוֹת בָּעוֹר וְלָרוּחַ הֶחָזָק יוֹתֵר שֶׁבָּא פִּתְאֹם
וּמַשִּׁיב אֶת הַשֵּׂעָר וְלַשַּׁמְפּוּ שֶׁמְּחַכֶּה לִי בַּמִּקְלַחַת.

מתוך הספר "איפה פגשת את הסרטן", כרמל, 2006

 

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

בנעורים, בגיל צעיר. אני זוכרת את עצמי חווה שירים עדינים שמצאתי, של לאה גולדברג ועוד משוררות ומשוררים ישראלים, וכן של משוררים זרים כמו המרובעים של עומר כיאם, רבינדרנאת טאגור ועוד. ואז התחלתי לקרוא. את השורות הארוכות של וולט ויטמן. אלן גינסברג הימם אותי בתעוזה שלו. שמתי ידי על כל מה שתורגם לעברית.
ייתכן שרשמתי אז אי אלו דברים שחשבתי אז שאלו שירים. לא שירה – אני יודעת היום בוודאות. אפילו לא שמרתי אותם.
כתיבת השירה החלה אחרי שנות בשלות ארוכות ארוכות של קריאה ואהבת השירה: בגיל 39 בערך, ובגיל 43 הוצאתי את ספרי הראשון, הצנום, שאני אוהבת עד היום. זה היה לאחר לידת ילדי השלישי. כאילו השלמתי את חובותיי לעולם כאשת איש וכאם, ואני פנויה לעצמי. משהו פרץ מתוכי. ומאז אני כותבת.

מה תפקידה של השירה בעינייך?

כמו תפקיד של כל יצירת אמנות אחרת: להאיר את המציאות מזווית לא-צפויה, לגרום לחוויה, לזעזע/לטלטל/לענג, לתרום לעולם עשיר יותר, לתת טעם לחיים, לתת לנו אפשרות לחיות בעולם מקביל, להיות חופשיים.

מיהו המשורר/ת שאתו/ה היית רוצה לשבת ולשוחח?

[ברור שכל המשוררים/ות המוזכרות כאן – אני אוהבת מאוד את שיריהם]
לאסתר ראב יש לי כמה שאלות חודרניות שהיא לא הייתה אוהבת לשמוע.
עם צ'רלס בוקובסקי האמריקאי, שאותו אני מתרגמת, לא הייתי רוצה לשבת, אולי רק כשהוא שתוי, בבר שלו פרולינג רום בצומת הרחובות וסטרן והוליווד, לוס אנג'לס.
עם סאפפו הייתי רוצה לצפות בשקיעה באי היווני שלה, על אוזו וסלט יווני.
האמת שזה די מביך לפגוש מושא הערצה שלי, שנתן/נה לי כל מה שיכול/ה בשירה, ביצירה שלה.

היכן את כותבת?

שיר אצלי – כמעט לעולם לא נולד למחשב.
יש עמי בתיקי תמיד מחברת [ובגלל זה אינני יכולה להסתפק בתיק קטן...]. ובמחברת הזו נולדים שירים כשאני בזמנים לא יומיומיים, נקרא לכך: בנסיעות באוטובוס, ברכבת, בנסיעות בחו"ל, בהמתנות בקופ"ח, במספרה, כשאני לבד על ספסל היכן שהוא – לכן טוב לי להיות לבד. את השירים אני כותבת במחברת ואחר כך נושאת את הרך הנולד בדחילו ורחימו אל המחשב. במעבר מן הדף אל המחשב אין לדעת מה קורה. לעתים – אין שינוי, פשוט הקלדה. אך בדרך כלל מתרחשים שינויים גדולים. מחיקות, בעיקר. של בתים שלמים, או שורות. ואחר כך – ליטוש. אני נותנת לשיר לשכב כך כמה זמן, חוזרת אליו מפעם לפעם, שוב קוצצת, שוב מלטשת, לעתים שורה הופכת לכותרת. עובדת עליו זמן ממושך, כמו בישול לזמן ארוך.

מדוע בחרת את השיר הזה?

"בוקר טוב עולם", מלבד זאת שהוא שיר העצמה ושיר תקווה – הוא שיר הלל לעולם שנכתב בבוקר שקמתי מניתוח של הוצאת גידול סרטני משדי – הוא שיר שמסמל כברת דרך בחיי. נקודה שבה חיי הפכו מטובים לטובים יותר. ממובנים מאליהם – לחיים שאני מעריכה מחדש כל רגע ורגע בהם. סביב השיר הזה בעצם נטווה ספר שירה שלם ("איפה פגשתי את הסרטן") וגם ספר פרוזה ("תוצאה חיובית"), ולטעמי הוא שיר משנה חיים.

 

הזנת תוכן: 31.8.2016

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"