בועז אפלבאום

בועז אפלבאום

ראש-ממשלה נולדboaz epelboim

רְאִיַּת הָעוֹלָם אֶצְלוֹ
הַפֶּסִימִית כָּל-כָּךְ,
מוֹבִילָה אוֹתוֹ לְהָנִיחַ
כְּוַדָּאִי, שֶׁכָּל
בְּנֵי-הָאָרֶץ אָנוֹכִיִּים
הֵם, שְׁפָלִים-פַּחְדָנִים...
אַךְ בָּהּ-בָּעֵת נִתָּן
בְּנָקֵל לְהוֹלִיכָם שׁוֹלָל!

בְּשִׁיטָתִיּוּת אוֹבְּסֶסִיבִית, מֻבְנֵית,
יֶהֱגֶה תָּמִיד בְּמֻנְּחֵי חֲשַׁאי:
בִּתְכָכִים, שֹׁחַד, סְחִיטָה.
הוּא מַאֲמִין כִּי רַק הַנָּתִיב
הָעֲקַלְקַל – הוּא הַמָּהִיר, וַחֲסַל!

אֱמוּנָתוֹ בְּחֹסֶר יֶשַׁע
מֻחְלָט שֶׁל הַמּוּסָר,
מְשַׁכְנַעַת אוֹתוֹ כִּי נִתָּן
כֹּחַ לְהַשִּׂיג – רַק תּוֹךְ
נִצּוּל הַקֶּטַע הַמְּרֻשָּׁע
שֶׁבַּטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי.
כֵּנוּת הִיא לֹא בִּלְבַד זָרָה
בְּעֵינָיו, אֶלָּא בִּלְתִּי מוּבֶנֶת
בְּאֹרַח בְּסִיסִי.
וּבְדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֵין לוֹ
יְדִידִים – הוּא אַף נִמְנָע
מִלִּרְכֹּשׁ אוֹיְבִים בְּגָלוּי.

אוּלַי גַּם מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ מְעֻגָּן
אַךְ לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ –
כֵּיוָן שֶׁיְּחָסִים יְשִׁירִים
עוֹיְנִים לְאָפְיוֹ הַצַּיְקָן.

 

היכן פגשה אותך השירה לראשונה?

ברגע שקלטתי שאני מעדיף את השבור על-פני הישר, והסקתי שהטוב משעמם הרבה יותר מן הרע – וגם הרגשתי שהנורמלי מעניין פחות מהלא-נורמלי, שאיננו סטריאוטיפי אלא חופשי ומורכב ומפתיע - התחילה גם הכתיבה שלי לצור לה צורות שהבהירו: מה יקר לי, מה חיוני בעיניי, מה זה אומר שהנחיריים שלי רושפים אש...מהיכן צומחת הרברבנות אצלי.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

במקרה הפרטי שלי באה השירה לעמעם את הפראות שלי. היא מגינה עליי, מחפה, מסווה את גסותי. עד שהתחלתי לכתוב שירה הייתי מנסה לטשטש את הבוטות שבהליכותיי, אחרי שכבר גבתה מחיר מזולתי – והעליבה, ופגעה ורמסה והשפילה – באמצעות אמירה של משהו חביב או על-ידי קידה ליצנית. השירה, היום, היא האפוד האפקטיבי מפני הפחד. שהוא מקור הגסות אצלי.

מיהו המשורר שאיתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

הייתי רוצה לשבת ולשוחח עם הענק אלתרמן, לפענח עבורו את הפשעים תוצרת כחול-לבן, שמאחורי 'עסק הביש' / 1954 זו הפרובוקאציה הטרוריסטית שהוזנקה במצריים של נאצר, בהוראת הרמטכ"ל דיין, ונכשלה, ואף להוכיח לו כי דיין הוליך אותו שולל – כששיגר אליו את מזכירו הצבאי של בן-גוריון, את אל"מ נחמיה ארגוב, כאל שכירי החרב הנלוזים – כדי שאלתרמן ישלוף את עט הקסמים ויבצע באמצעות 'הטור השביעי', סיכול פוליטי ממוקד בשר-הביטחון לבון, המופלל ל-באשמתו, שאת מקומו חפץ דיין לרשת.

היכן אתה כותב?

אני כותב בדרכים, תוך כדי הליכה בשבילי השדרות שבעיר. הכיסים מלאים בפיסות נייר – וגם העט הכרחי – כי רק שם, רק ככה, אני מסוגל להקריב את האיזון שבפנים לטובת השורה הכתובה; רק כך, רק שם, ניתן להקריב סערה פנימית למען מלודיה שירית; רק אז, רק ככה – אפשר לחיות בהרמוניה עם הדיסהרמוניה של העולם מסביב. אז גם מתחוור איך נארג בסיס הקיום: מרעש לדממה, מעם-רב לבדידות, מלילה ליום – ולהיפך. רק שם מסתבר: מה זורח ועולה ומה הולך לאיבוד.

מדוע בחרת דווקא בשיר הזה שלך: "ראש ממשלה נולד"?

הרי אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת טרום-בחירות, כשהמטרה המקודשת היא להפיל את ביבי נתניהו מכיסאו. זהו שיר שכתבתי ברגע של כעס ורתיחה – עליו – עוד בקדנציה הקודמת שלו, משהתברר שאין סיכוי כי ייטיב את דרכיו. אגב, כאשר שימשתי בתור ראש לשכת ראש-הממשלה, עבדנו יחד: ביבי היה אז שגריר ישראל באו"ם... וכבר באותם ימים הסתבר לי שהוא הכוהן-הגדול של התרעלה, ובעולם כזביו הזרות מנצחת ותמיד יהא חדור קפריזה – לרמות את הסביבה עד שתשלים עם מסיכת ה/נדמה לי' ותעניק לה תוקף של 'יש'.

 

לדף של בועז אפלבאום בסופ"ש שירה 45

חזרה לדף הראשי "משורר באור"