אמוץ דפני

אמוץ דפני

לֵב הָעֵץamotz dafni

"מַה שֶּׁיֵּצֵא מִלֵּב הָעֵץ

רַק לֵב הָעֵץ יֵדַע"*,

מַה שֶׁהִסְּסָה רַקֶּפֶת

כֶּתֶר פְּרִיחָה יָשִׁיב כְּבוֹדָהּ,

מַבָּט מִלֵּב נַרְקִיס

שָׁטְפָה בָּבוּאַת- נָהָר,

מַה שֶּׁנִּכְנָס אֶל לֵב הָעֵץ

יְסַפְּרוּ טַבְּעוֹת זְמַן נִמְהָר.

 

*פתגם שומרי, תרגום ש.שפרה וי. קליין

 

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

התחלתי לכתוב בגיל העשרה, מתוך בדידות הנעורים. לאחר עשור (שלימים התגבשה תוצרתו לספר)
שתקתי למשך כשלושים שנה. בתחילת אוקטובר 2000, כשבוע לאחר מותו של יהודה עמיחי, נערכה פגישה לזכרו בבית הספר בו לימדה רעיתי ספרות. לתומי סיפרתי לאחת המורות שבמילואים כתבתי לעצמי רשימה על הבוטניקה של שירת יהודה עמיחי, אותה מורה זינקה וסיפרה לי אודות ספרה של נילי גולד "לא כברוש" העוסק בדיוק בנושא זה. למחרת הנחתי ידי על הספר, אהבתי את הפואטיקה ולא הסכמתי עם הבוטניקה (במקצועי אני בוטנאי). כתגובה כתבתי רשימה על הטיון בשירת עמיחי שפורסמה ב"הארץ" ביום השלושים למשורר. שהחלו להגיע תגובות ששאלו "האם זה פרק בספר", הסתגרתי בספרית האוניברסיטה ואחר כמה חודשים הייתה בידי טיוטה של כתב יד אודות "הבוטניקה של השירה העברית".
במהלך חיזורים אחרי מוציא לאור שאל אותי אחד מהם האם אני כותב שירה בעצמי. בחצי גמגום הודיתי בעבירה ופתחתי את המגרה שהייתה סגורה ולהפתעתי הגמורה עצמי לא התכחשתי לרוב השירים הגנוזים מאז והתחלתי לכתוב מחדש וביתר שאת.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

איני יכול להעיד אלא על עצמי וגם זאת בהיסוס רב. השירה היא, לדידי, הלבה שלולא התפרצה היה הר הגעש מתפוצץ מבפנים.

משורר\ת שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

אמיר גלבע, נראה לי שהוא אינו זוכה למקום ראוי כיום. שירתו המאירה והצלולה מלווה אותי כסוג של מגדלור.

היכן אתה כותב?

בעיקר בנסיעות, ככל שהמקום שכוח ונידח יותר באיזו ארץ רחוקה מביתי, כך אני מתקרב יותר אל עצמי ומעז לשלוח אצבעותיי אל האש הכוֹוה ואל הגעגועים.

איך אתה יודע ששיר גמור?

כאשר בהעתקה נוספת ובקריאה בקול, פעמים רבות, איני יכול לשנות ולו גם תו אחד.

 

לדף של אמוץ דפני בסופ"ש שירה מספר 17

 

הזנת תוכן: 15.3.2013

לדף הראשי של משורר באור